יסוד ושורש העבודה/א/ג
פרק שלישי
[עריכה]הנה כי יש סבר במישרים להסביר אנוש כערכי מהות יראת הרוממות על דרך זה. הלא עיניכם הרואות את כל היראה והבושה שהאדם מתבייש ומתירא להתקרב אל אדם גדול ומפורסם מאוד בחסידות ופרישות ובתורה, כי יפול חתיתו ופחדו על אנשים הפחותים מערכו ומגיע אליהם היראה והבושה מלהתקרב אליו, ומה גם לאכול לפניו ולדבר עמו איזה עניין. ובודאי אדם גדול זה לא יענישנו לא במכות רצח ולא בשום דבר, מחמת חסידותו הגדולה; למה ירא לך ו7למה נפלו על פניך הפחד והיראה להתקרב אליו? אין זה כי אם מפאת ידיעתך ומכירך בערך רוממותו וגדלותו בתורה ובחסידות ופרישותו הגדולה, תגדל הבושה מלהתקרב אליו. ובודאי גדלה התשוקה והרצון של כל אדם להתקרב אליו בכל היכולת ולדבר עמו איזה עניין; אך פסיקא אלימא היא הבושה והיראה על פניהם לבלתי התקרב אליו. ויראה זו נקראת יראת הרוממות. נמצא יראה כזו גורם ההתקרבות להאדם הגדול, כי עליך תשוקת החמדה והרצון, וקירות לבך ורעיונך שם כל הימים לזכות ההתקרבות לאדם הגדול ולעשות לו רצונו ונחת רוח בכל מה דאפשר אף שלא בפניו, הן בדיבור הן במעשה. ובודאי מקומו של אדם קונות לו בלבו לזכיה גדולה אם יעשה לאדם גדול זה איזה שירות ושימוש בכדי שיעשה נחת רוח לפניו. ובודאי גם כן האדם הגדול הזה, כשיכיר ויודע לו באותו אדם כי הוא זה תשוקתו הגדולה והעצומה להתקרב אליו, אך מסוה הבושה על פניו, אזי פתח בחרדה המסלקת והמציא לו מזור, תרב חבילות תחבולות שיתקרב אליו האדם ההוא וידבר עמו כל צרכו ויגיד לו כל לבו ולעשות רצונו ותשוקתו, להיטיב עמו בכל עניינים על צד היותר טוב, הנה זאת חקרנוה כן היא.
ואם כן איפו זאת עשיה לאדם ילוד אשה, יחון כי יבחון רוממותו הגדולה. אמור מעתה במישרים כי דבר הנלמד מעניינו הוא וקל וחומר בן בנו של קל וחומר הוא ביראת הרוממות מלכו של עולם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וברוך שמו, שהוא רב ושליט על כל העולמות שברא, עולמות לאין קץ ומספר, בודאי אדם שיודע אפס קצהו מרוממותו וגדולתו וגבורותיו וחכמתו הנפלאה של הבורא יתברך ויתעלה, ואף רק מהנהגת עולם הזה השפל, ויבט לארץ ובכל מיני הבריות שבו, בודאי נופל על האדם הזה יראת הרוממות, ומיד יגיע אליו הפחד והבושה גדולה להתגקרב אליו יתברך שמו, דההינו בבחון אמונת את פחיתת ערכו ושפלותו מגוך העכור שלו וממיעוט שכלו, וישים לנגדו גודל רוממותו וגדולתו וחכמתו הנפלאה של הבורא יתברך שמו ויתעלה, אזי אין לו מקום בית מנוס מפני פחדו והדר גאונו יתברך. וכשהשיג דוד המלך עליו השלום יראה זו הרוממות, אמר: "אנה מפניך אברח" וגו'.
ואף יש לאדם בושה גדולה לדבר איזה דיבורים לפניו יתברך שמו מצרכי עניינו, כי ירא מגשת אליו יתברך שמו. אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוונתנותו וחסדו הגדולה של הבורא יתברך שמו ויתעלה, ודבר זה מתורת משה למדנו, כי שם רמז ואין מספר בכמה מקומות בתורה הקדושה שיתקרב אליו וישאל מאתו יתברך כל צרכו ויעשה בקשתו. בפרשת משפטים כתיב "כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו", וסמוך לו נאמר "ושמעתי כי חנון אני". גם בפרשת קריאת שמע קול רמז אשר נלמד מעניין "ולעבדו בכל לבבכם" דרש ר"ז: איזה עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה. גם מרומז בפסוק "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד", הרצון בזה, אף שאמרתי לך לירא מפניו יתברך עם כל זה אותו תעבוד. וקצרה היריעה מהכיל כמה פסוקים המפורשים בתורה ובנביאים ובכתובים על זה. אך בלתי הרשאה זו, היה האדם מתיירא מתפחד להתקרב אליו יתברך שמו לדבר איזה דיבורים לפניו מגודל שלטנותו ורוממותו יתברך כנודע וכנ"ל.
ועל היראה זו הרוממות האמתית רמז לנו משה רבנו עליו השלום בתורה הקדושה במה שאמר: "מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך", ועל זה רמזו רז"ל: אין, לגבי משה מילתא זוטרתי היא; שבשביל שגדלה השגתו ברוממותו וגדלותו של הבורא יתברך שמו ויתרומם יותר מכל ישראל כמעט לאין תכלית, כמו שכתוב: "ותחסרהו מעט מאלהים", גלל כן ממילא בא אליו היראה והבושה מהבורא יתברך ויתרומם.
ובודאי אדם שהשיג יראה העיקרית, יראת הרוממות, רחוק הוא מלחטוא, כי תפול עליו אימה ופחד ובושה גדולה מהשם יתעלה, כי יאמר בלבבו: איך אעשה דבר שהיא נגד רצונו יתברך שמו ויתעלה שהוא רב ושליט כנ"ל. ועל יראת התרוממות הזה אמר הכתוב: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", ודי בזה הערה למשכיל.