ינון שמו/כז
סימן כז
תחבושת בַּמקום של התפילין
1. שאלה: אני עומד לקבל השתלת מח עצם ולכן שמו לי תחבושת ביד (בזרוע) באופן שרק החלק התחתון של הזרוע מכוסה על ידה, איך אניח תפילין?
תשובה: יש לדון בשאלה, מה המקום הראוי להנחת תפילין של יד?
בגמרא לא מצאתי התייחסות מפורשת באיזה מקום יש להניח תפילין של יד באופן מפורט כל כך, אלא רק כתוב בקיבורת ושיש להטות לצד הגוף/הלב. רק בדברי הבית יוסף ראיתי שהביא בשם הסמ"ק שצריך שיהיו התפילין בחלק התחתון של הזרוע.
כאשר אנו מסתכלים בלשון השו"ע והרמ"א, נראה שיש בכך תמימות דעים, שהמקום הראוי הוא בזרוע בחציו הנמוך הסמוך למרפק, שהרי כך כתבו: לשון השו"ע (כ"ז,ז): 'אעפ"י שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין, יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין, כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין'. ולשון הרמ"א (שם, א) : 'הגה: וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו, אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי' (הרמ"א לא בא אלא לחדד שההנחה תהיה בחלק התחתון של העצם-מ"ב).
חשבתי לומר, שבמקרים קיצוניים, כגון בנידון דידן, שאי אפשר אחרת, יש לסמוך על דעת הגר"א שהכריע כראשונים שכל שטח, התפוח שבזרוע, כשר להנחה.
אני נסמך בחשיבה זו, על דברי המ"ב (שם סק"ד) הכותב שאם התפילין גדולות מדאי ועלול להיות שחלק מהקציצה יהיה על מקום שאינו תופח, יש להעדיף להניח בחצי העליון לכיוון בית השחי.
מה שיש להתלבט הוא, האם גם בני ספרד יכולים לסמוך על פסיקת הגר"א?
ראיתי שיש בכך שתי שיטות: א. הבן איש חי סמך על הגר"א 'היכא דלא אפשר' (ש"ר חיי שרה ו). ב. הרב עובדיה יוסף כתב שאין לסמוך על הדעה הזו המקילה (יחווה דעת ה, ג).
לפי זה, לבני אשכנז פשוט שיברך על הנחת התפילין כאשר הם בחלק העליון מעל התחבושת, ואילו לבני ספרד חשבתי על דרך אמצעית (בהסתמך על הבן איש חי): שיברך על התפילה של יד כאשר היא מונחת על החלק הגלוי ולאחר מכן, יעביר אותה (ללא ברכה נוספת) לחלק התחתון על גבי התחבושת, ויברך ויקיים את ההלכה גם אליבא דמרן השו"ע והרמ"א, ויסמוך על שיטת הרשב"א (ר"ן מגילה ט"ו: והובאה בשו"ע או"ח כ"ז ה) הסובר שאין דין חציצה בתפילין, אלא שיכסה התפילה, מחשש שלא ילמדו ממנו להקל בכך. עיין עוד באבני דרך חלק י"ד סימן ז שכתב בנושא הזה.
עיין בנושא זה גם בתשובה על סימן ל"ד בתשובה השניה.
סיכום:
שלוש שיטות:
א. יברך עליהם כאשר הם בחלק העליון החשוף, לבני אשכנז.
ב. בני ספרד ההולכים לפי פסקי הרב עובדיה יוסף: יניח של יד על התחבושת ללא ברכה, ולפני ההנחה על הראש יברך 'על מצוות תפילין'.
ג. לבני ספרד הסומכים על פסיקת הבן איש חי: יברך ויניח על חלק העליון, ואחרי זה יורידם לחלק התחתון החבוש בתחבושת.
הפסק בשתיקה בין יד לראש
2. שאלה: כאשר הנחתי תפילין של יד, אחרי הברכה וההידוק עבר לידי ספר תורה, ניגשתי לנשקו ללא דיבור, האם יש לברך על תפילין של ראש בגלל ההפסק?
תשובה: אין לגרום לכתחילה הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אבל כל הפסקה שאין בה דיבור אינה מזקיקה לברך על של ראש (לספרדים אין לברך כלל, ולבני אשכנז אין לברך שתיים על של ראש).
עיין בספר פסקי תשובות ח"א עמ' רכ"ג ובהערות מספר 122, 128.
הערה: האם הפסק של מעשה ללא דיבור נחשב להפסק?
אגב המקרה של מי שיש לו תחבושת על ראשו או כובע דק שאינו יכול להורידו, נפסק שיניח תפילין של ראש ללא ברכה, כתב המגן אברהם שהוא הדין אם יש תחבושת על ידו, שיניח ללא ברכה. העיר על כך רבי עקיבא איגר: 'ולענ"ד הא מ"מ יברך על הראש שתים כדין אין לו רק תפלה של ראש. א"כ אמאי לא יברך על ש"י להניח. דהא הברכה קאי גם על הראש. ואולי י"ל דלהרא"ש דחציצה פוסל, הוי הנחתה דיד וקשירתה הפסק בין ברכת להניח להנחת תפלין דהראש'.
רואים מדבריו, שמעשה הנחה של יד, מהווה הפסק בין הברכה למצווה (לפי הדעה שאינו מקיים מצווה בהנחה על היד בגלל החציצה).
נחלשה יד החזקה
3. שאלה: אדם שמאלי שהוא בן שישים, עבר ארוע מוחי, בעקבות זאת, יד שמאל שלו לא פועלת בכלל ויד ימין חוזרת לאט לאט לתפקוד חלקי. על איזה יד יניח תפילין?
תשובה: יש להניח תפילין על היד הכהה, שהיא היד החלשה, ככה ההלכה אומרת (שו"ע או"ח כ"ז א וכן סעיף ו) שיש להניח ביד החלשה שהיא יד שמאל. אדם שהוא איטר צריך להניח על יד ימין שהיא אצלו היד החלשה. במקרה שלפנינו כיון שהשתנה מצבו של אותו אדם, וכעת ידו השמאלית היא החלשה, ממילא צריך להניח על יד שמאל. ככה עולה מדברי המ"ב (או"ח כ"ז סקכ"ב) וזו לשונו:'וכל שכן אם מן השמים הרגילוהו, דהיינו שנולד לו חולי בימינו, וניטל הכח ממנו, או שנקטע לו כף ידו הימנית וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאל בוודאי דינו כאיטר גמור, ויניח על היד הרצוצה' (עיין 'ועלהו לא יבול חלק א עמ' נג-נד).
סיכום:
יניח על היד שהיא החלשה כעת.
מה עדיף לשמאלי לעשות?
4. שאלה: תלמיד שואל, אני אשכנזי שמאלי ואין התפילין שלי תחת ידי, ואני מתלבט מה לבחור בין שתי ההצעות שיש לפני, או להניח תפילין כתב ספרדי של אדם המניח ביד ימין או בכתב אשכנזי של אדם המניח שלא כמוני אלא ביד שמאל. מה עדיף?
תשובה: שניהם טובים. בדרך כלל אנשים מסתבכים עם הקשר [צריך שהיו"ד תהיה כנגד הלב, ולכן אם משתמש בתפילין של ימיני צריך להכניס הפוך, כך שהמעברתא למטה והקציצה כלפי מטה, עיין ביאור הלכה כ"ז ג ד"ה המנהג] ולפי זה ראוי להעדיף של ספרדי שמאלי, שהרי צורת האותיות אינו מעכב.
הערה: במקרה והשואל הוא ספרדי, הייתי מכריע לו להניח של ספרדי ימיני, מפני שחלק מהתפילין של בני אשכנז כתובות בשיטת הט"ז (ביחס לאופן עשיית פרשה סתומה) שלפי פוסקי ספרד אינן ראויות לברכה (עיין על כך בספרי השם רועי עמודים 31 - 34).
סיכום:
שתי האפשרויות טובות, ועדיף שתניח באופן שתרגיש שהתפילין 'ישבו עליך טוב'.
התהפכה הרצועה
5. שאלה: התהפכה לי הרצועה של התפילין, האם העובדה שצבעו את הרצועות משני צדדים מקילה על הדבר?
תשובה: אמנם מסופר בתלמוד (מו"ק כ"ה.) על אמוראים שהיו צמים על כך שהתהפכה להם הרצועה, ועל פי זה כתב השו"ע (או"ח כ"ז י"א) 'צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ, ולא יתהפכו'. אבל נראה שאין מה לחשוש באותם רצועות הצבועות משני הצדדים. הסיבה לכך היא שהצורך שלא יתהפכו נובע מהסיבה שזה גנאי, כאשר הרצועה מתהפכת והצד הלבן מתגלה, וממילא לפי היגיון הזה, אין חשש ברצועות הנ"ל (כך ענו לי הרב דוב ליאור והרב שמואל אליהו).
שתי הערות: א. כל הבעיה של היפוך הרצועה, היא רק במקום ההיקף של הראש והיקף הקיבורת פעם אחת בלבד (מ"ב כ"ז ל"ח); ב. המפרשים (רבנו מנוח) הבינו בדעת הרמב"ם (תפילין ג י"ד) שיש בגדר 'נוי מצווה', לצבוע את הרצועות משני הצדדים (עיין שבט הלוי ח"ט ט"ו שכתב שאין להנהיג כך הואיל ושו"ע ורמ"א לא העתיקו זאת).
בניגוד למה שכתבתי עד כאן, הראוני, שבחיבור כף החיים (כ"ז נ"א) כתב ש'אפילו הנוהגים להשחיר את הרצועות מבפנים ומבחוץ, צריך להיזהר שהצד החיצון המבהיק יהיה לעולם לצד חוץ'. וכן בשו"ת זרע אמת (ג,ג) כתב שאף בצבועה משני צדדים, יש להיזהר שלא יתהפך צד הקרוב לבשר בצד החיצון (קצת יש ראיה משיטת הרמב"ם שיש לצבוע משני הצדדים, אותם האמוראים צמו אם התהפך, למרות שמשני הצדדים היה שחור).
סיכום:
יש לכתחילה להקפיד שלא תהפך הרצועה גם באופן שהיא צבועה משני צדדיה. אם קרה הדבר אין את אותה החומרא המוזכרת בש"ס, ובמיוחד אם זה אינו במקום ההיקף של הראש והקיבורת.
הרצועות אינן שוות באורכן
6. שאלה: מדוע בתפילין של ראש, רצועה אחת קצרה והשנייה ארוכה יותר?
תשובה: ראשית, בשו"ע (סעיף י"א) אינו מחלק בין הרצועות, וכך כתב: 'ישלשל הרצועות שיהיו תלוים לפניו ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט'.
החלקוה ביניהם הובאה במ"ב (מ"א): 'ועיין בחידושי רע"א וכן בארה"ח דמסקי דשל ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה ובטור כתב עוד וי"א דשל ימין עד המילה ושל שמאל עד הטבור'.
בהסבר השוני, שיטת רש"י היא שהדבר הזה הוא הלכה למשה מסיני, ככל דין שיעורין חציצין ומחיצין (על פי שפת אמת שבת ס"ב.)
הרב אלחנן פרינץ כתב לי כך: הגמרא במסכת מנחות (ל"ה:) אומרת: רב אחא בר יעקב קטר להו ומתלית להו (תרגום: קשר אותם ומשלשלן)... וביאר התוספות (ד"ה 'וכמה שיעורייהו'): 'ובתפילין של ראש משיירין הרצועות שמגיע ראש האחד עד טיבורו וראש השני עד הלב, ושמא שום מדרש יש'. ויש לתור ולחפש לאיזה מדרש כוונתו.
לגבי הטעם, לא מצאתי בנגלה. ואומר כי אין לי הבנה בנסתרות, אך אציין שמובא בהקדמת תיקוני זוהר (דף ט, ב) בהאי לישנא: 'תלת רצועין נצח והוד ויסוד, יסוד רצועה דקשיר וא"ו עם ה', כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא ובארעא, תרין רצועין נצח והוד, דאחידן בה' עלאה, והקרנים גבוהות, והאחת גבוהה מן השנית, אוף הכי תרין רצועין חד ארוכה וחד קצרה, קצרה עד החזה, ארוכה עד טבורא'. ועוד בעניין מקור נוסף בזוהר עיין בכף החיים (כ"ה, סקס"ט) ובספר יסודי ישורון (א עמוד צ"ח).
אגב, בספר אות חיים לגאון ממונקאטש (כ"ז אות י"ח) תמה מדוע מרן בשולחן ערוך לא הזכיר את החילוק ברצועות התפילין של ראש בין צד ימין לצד שמאל, עיי"ש. ועוד העיר כי דין זה של אורך הרצועות, דינו גם באיטר (שימין ארוך יותר) והכי צוין במהר"י צמח, בכף החיים ובספר נגיד ומצוה.
סיכום:
הסיבה לדבר היא מכוח הלכה למשה מסיני ויש מי שכתב שההסבר הוא רק בתורת הנסתר.
תחבושת חוצצת
7. שאלה: במקרה שישנה תחבושת על הראש, האם זה מעכב במצוות תפילין של ראש?
תשובה: יניח על התחבושת ללא ברכה (מתייחס לבני אשכנז שמברכים על תפילין של ראש) ויכסה אותם מפני 'הרואים'. החשיבה שישנה בהלכה הזו היא, שמצד אחד אנו עושים לקולא כדעת הרשב"א הסובר שאין דיני חציצה בתפילין, ומאידך לעניין ברכה מחמירים וחוששים לדעת רוב הפוסקים שחציצה פוסלת (מ"ב סקי"ז). הדרישה לכסות היא משום שאנו לא רוצים שהרואים ילמדו לזלזל בהלכות חציצה אפילו שלא במקום הצורך.
הערה: הדבר תלוי במקומה המדוייק של התחבושת? שלכתחילה מקפידים שלא תהיה חציצה גם במקום של הרצועה, אבל במקרה שישנה תחבושת, נמנעים מלברך רק באופן שהתחבושת במקום הקציצה (הבית) אבל אם במקום הקציצה אין תחבושת ורק במקום הרצועה היא ישנה, ניתן לברך על הנחת התפילין לבני אשכנז ולבני ספרד אם היה הֶפסק, כמבואר במ"ב (סקט"ז): ' ומכל מקום משמע מדברי המ"א והח"א דאם יש לו מכה בראשו ורק במקום שהרצועות מונחים ולא במקום הקציצה, מותר לו להניח הרצועות ע"ג סמרטוטין שעל המכה או על גבי כובע דק ולברך אף על גב שיש חציצה בין הרצועות, כיון דבמקום הקציצה אין חציצה, וכן בשל יד אם יש לו מכה, אפילו במקום הֵקף הקשר שסביב ידו מותר לו להניח הֵקף הקשר על גבי סמרטוטין ולברך, אך בזה (איני יודע מדוע מדגיש ביטוי בזה) יזהר לכסות מלמעלה כדי שיתקיים לך לאות ולא לאחרים לאות'.
נגיעת היו"ד בתפילה
8. שאלה: האם צריך שתהיה יו"ד של בית של יד נוגעת בבית, והאם ניתן לקשור עם גיד, והאם מותר לקשור בעזרת חוט ניילון? תשובה: כתב המ"ב (כ"ז סק"י): ' ויש מחמירים שגם כשהם בתוך כיסם, צריכין להיזהר בזה, שלא תזוז כלל היו"ד..'. וכן כתב הבן איש חי (ש"ר וירא ט"ו): 'היו"ד קשורה בחוט של גיד עם הבית משום דאין להפריד התיתורא לעולם, כנזכר בזוהר' וחוץ מזה גם הצריך לקשור היו"ד ברצועה עם התפילין במהלך הנחתן. אמר לי הרב שלמה דוד לנזמן שהרב זינגר כתב בנושא. וזו לשון השאלה והתשובה: שאלת הרב לנזמן: קשר ה'יוד' [יוד במעברתא בתפילין של יד], האם מותר לקשור את קשר ה'יוד' לבית (שכן הקשר צריך להיות צמוד לבית אף כשהתפילין בשקית ולאו דווקא כשמונחות על היד) בחוט דיג? אם החוט עובר בתוך המעברתא ולא מתחתיה (כך שאינו חוצץ בין היד לבית) האם גם שם יש דין של חציצה? האם ישנה עדיפות לקשור את היד עם גיד? האם ישנה עדיפות לא לקשור כלל אלא לתחוב רצועת עור במעברתא כפי שראיתי שיש עושים? תשובת הרב זינגר: אפשר לקשור עם חוט דייגים בתוך המעברתא כל עוד שהחוט עובר מעל הרצועה. יש שיטה אחת (נדמה לי הקלויזנברגר) שהוא אומר שצריך בגיד דווקא. כתב לי הרב גיורא ברנר, שישנו קשר המכונה 'קשר החפץ חיים', שדואג לכך שהיו"ד יהיה צמוד לבית, וזהו הפתרון הטוב ביותר. בשו"ת אבני נזר (או"ח י"ד) ישנה התייחסות לשאלה האם צריך שהיו"ד תיגע בבית עצמו או גם נגיעה בתיתורא מועילה, וכן דיון האם היו"ד צריכה לגעת בבשר האדם. סיכום: חשוב שהיו"ד תהיה נוגעת בבית, וניתן לעשות זאת בעזרת גיד או חוט ניילון.