ימהר יום
קינה לשמואל הנגיד על אחיו
[עריכה]וקונן עליו את הקינה הזו, והיא הארכה מכל הקינות שבהן קונן עליו, והזכיר בה שלשה ממשפחתו שמתו מאחריו.
ימהר יום פרידתי. ויאבד יום ילידתי.
וחיש אובל. אלי עפר. ואל אראה ברעתי.
היש מכאוב כמכאובי. היש דומה למכתי.
למי אגיד יגון לבי. ומי ירגז לקורתי.
ומי ישמע מרי שיחי. ויתעשת להותי.
יחידתי. היי כופר. לאח יולד לצרתי.
ומי יתן ותלקח. תמורתו יחידתי.
אהה על אח אשר אחז. כאב חומל באהבתי.
אשר היה והייתי. ואיננו וחייתי.
ולו איטיב ואשמור את. בריתו שהפרותי.
אזי באה ביום באה. חליפתו חליפתי.
זכרתיך בכור אבי. בערש ליל הנחתי.
וגזל זכרך מתוך. שתי עיני תנומתי.
ואזכור את מלונך צם. בבית שחת בברותי.
ותתהפך בתוך מעי. לראש פתן אכילתי.
ואזכור שכנך צמא. בקבר עת שְתִייתי.
וימסכון דמי עיני. ושקויי ודמעתי.
אהה אחי הסיבות. לקינים את עליצתי.
והיית נגינתי. ואת היום מגנתי.
והיה זכרך ערב. עלי נפשי וחייתי.
והיום זכרך לבת. יקוד ישלח בלבתי.
ועת אשמע אשר יקרא בשם יצחק. בקרבתי.
אזי תחם יחידתי. ותשתפך מרירתי.
ונגדי אחזה קומות. זקופות מנפילתי.
ופיות מלאו בשחוק. וקול רנה לשואתי.
ואתאפק כמו יוסף. בהקבצם לעומתי.
ואיך לא אעצור בכיי. בבא שַשִים לבכייתי.
אהה על אח טמנתיהו. בידי תוך מחלתי.
והורדתיו בבור עמוק. והשכבתיו ויצאתי.
כאלו לא אהבתיהו. כמו נפשי בילדותי.
ולא שכב ימי נוער. אלי צלעי במטתי.
ולא ישב לבית ספר. ודת עמי בשחרותי.
אהה על אח משכתיהו. אלי שחת באותי.
וצלמות וגוש עפר. בצל חדרו המירותי.
כאלו לא נשקתיהו. וערבה לו נשיקתי.
ולא שכן ולא ישן. בצל ביתי וקורתי.
ולא שמח כאוכל עד. בבאי מנתיבתי.
ולא ששתי בתוך ביתו. ולא שש הוא בתוך ביתי.
ולא חלה לרעתי. ולא חדה בטובתי.
ולא היה מנוסתי. ומעוזי בצרתי.
אשר סודי אגלה לו. ואודיעו תלאתי.
מאור עיני אשר דַעַך. והרחיב את כוייתי.
הכי יחיד עזבנוך. בקבר יום מהומתי.
הנכספת לרעים מן. שאר אבי והורתי.
ולקחת שלשה מן. בני ביתי ותרבותי.
והשכבתם סביבך. ונדו מן מסיבתי.
ולא הועיל לך מותם. והוא עלי כמיתתי.
מעט תשכב ותנתן. בצד קברך קבורתי.
וימים שגזלוך. מהרה יגזלו אותי.
ינחך אל אשר המית. ביום מותך מנוחתי.
ויגמלך כצדקך צור. גמלני כרשעתי.
אני מואס שנת עיני. וקץ לעד בנומתי.
ומבין כי ביום מחר. תבואני מחתתי.
וכעשוי לגופתך. יהי עשוי לגופתי.
ומיום בא פקודתך. אני חרד לחטאתי.
ותוכחת במיתתך. לכל נבון וכל פתי.