ילקוט שמעוני תרי עשר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ילקוט שמעוני, הושע פרק א


סימן תקטו דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי וגו' - חזון ישעיהו בן אמוץ וגו', דברי עמוס אשר היה בנוקדים וגו', דבר ה' אשר היה אל מיכה המורשתי וגו'. מלמד, שכלם נתנבאו בפרק אחד.

ואם אי אתה יודע מי קדם, כתיב: תחלה דבר ה' בהושע. בעמוס הוא אומר: שנתים לפני הרעש. בישעיהו הוא אומר: וינועו אמות הספים - שנתנבא ביום הרעש. דבר ה' אשר היה אל מיכה - מלמד, (א) שכלם קדמו אל מיכה (כתוב ברמז רנ"ה).

א"ר יוחנן: אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך כל נביא ונביא שלא קפח ארבעה מלכים, שנאמר: בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו. וכן הוא אומר: חזון ישעיהו וגו'.

א"ר יוחנן: מפני מה זכה ירבעם בן יואש לימנות עם מלכי בית דוד? מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס.

וממאי דאימני? דכתיב: דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל.

וממאי דלא קביל? דכתיב: וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. א"ל: ח"ו שאמר אותו צדיק כך, ואם אמר מה אעשה לו? שכינה אמרה לו.

תחלת דבר ה' בהושע - א"ל הקב"ה להושע: חטאו ישראל היה לו לומר, בנייך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב הם, גלגל עליהם רחמים! לא די שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבש"ע, כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת. אמר הקב"ה: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: קח לך אשה זונה ותלד לך בני זנונים, ואח"כ אומר לו: שלחה, אם הוא משלח אותה מעל פניו, אף אני אשלח את ישראל, מיד ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וגו' וילך ויקח את גומר בת דבלים.

מאי גומר? אמר רב: שהכל גומרים בה.

בת דבלים - דבה רעה בת דבה רעה,

ושמואל אמר: שהכל דשים בה כדבלה.

ור' יוחנן אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה.

דבר אחר: שבקשו לגמור ממונם של ישראל בימיה.

ר' יוחנן אמר: גמרו ובזבזו, שנאמר: כי אבדם מלך אשור וישימם כעפר לדוש.

ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר ותלד בן ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי - לאחר שילדה ב' בנים ובת אחת, א"ל הקב"ה: הושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו פרש מן האשה. אמר לפניו: רבש"ע, יש לי בנים ממנה ואיני יכול לגרשה ולא להוציאה. אמר לו: ומה אתה שאשתך זונה ובניך זנונים ואין אתה יודע אם שלך הם אם של אחרים הם - כך, אני שישראל בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד משלשה קנינים שקניתי בעולמי: תורה, שמים, וארץ וישראל, אתה אומר לי העבירם באומה אחרת! כיון שידע בעצמו שחטא, עמד ובקש רחמים על עצמו. אמר לו הקב"ה: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, עמוד ובקש רחמים עליהם שגזרתי עליהם שלש גזרות. עמד ובקש רחמים עליהם ובטל את הגזרות והתחיל לברכן: והיה מספר בני ישראל כחול היום, וכתיב: וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה.

סימן תקטז זה שאמר הכתוב: מפרי פי איש ישבע בטנו - זה ראובן: וישב ראובן אל הבור. אמר לו הקב"ה: אתה בקשת למחזרא ברא חביבא לאבוי, חייך, שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים. ואי זה? זה הושע, הה"ד: דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי. וכתיב: (ב) בארה בנו.

למה נקרא שמו בארה? שהיה בארה של תורה.

ולמה מת בארה בגולה? בשביל שיחזרו עשרת השבטים בזכותו.

ולמה מת משה במדבר? בשביל שיחזרו מתי מדבר בזכותו.

ר' ברכיה אומר: אמר לו הקב"ה: אתה פתחת בתשובה תחלה, חייך, שבן בנך בא ופותח בתשובה תחלה, שובה ישראל.

כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל - א"ר אלעזר: אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את ישראל. שנאמר: כי לא אוסיף עוד ארחם.

ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא: כי נשא אשא להם.


הפרק הבא הפרק הקודם