ילקוט שמעוני תורה תשפו

<< · ילקוט שמעוני · תורה · תשפו · >>

במדבר - פרק לא - רמז תשפו

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וגו' (במדבר לא, כא). משה רבינו לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות, ר' אלעזר בן עזריה אומר בשלשה מקומות בא משה לכלל כעס ובא לכלל טעות. כיוצא בדבר אתה אומר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, מה הוא אומר מדוע לא אכלתם. כיוצא בדבר אתה אומר ויאמר (משה) [להם] שמעו נא המורים, מהו אומר ויך את הסלע. אף כאן אתה אומר ויקצוף משה על פקודי החיל מהו אומר, ויאמר אלעזר לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות, וי"א משה נתן לו רשות לאלעזר לדבר שכשיפטר משה מן העולם לא יהו אומרים לו בחיי רבך לא היית מדבר עכשיו אתה מדבר. ד"א שיהו אומרים דבר בשם אומרו כענין שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:

כל דבר אשר יבא באש וגו'. תניא אחד נותן טעם לפגם ואחד נותן טעם לשבח אסור דברי ר' מאיר. ר' שמעון אומר לשבח אסור לפגם מותר, מ"ט דר"מ יליף מגיעולי נכרים דנותן טעם לפגם הוא ואפילו הכי אסריה רחמנא ה"ג לא שנא. ואידך, קדרה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא. ור' שמעון מ"ט, דתניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך כל הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה. ור' מאיר ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא. ור' שמעון סרוחה מעיקרא לא צריך קרא עפרא בעלמא הוא. הלוקח כלי תשמיש מן הנכרים את שדרכו להטביל יטביל, להגעיל יגעיל, ללבן באור ילבן, השפוד והאסכלא מלבנן באור, הסכין שפה והיא טהורה. תנא כולן (חייבין) [צריכין] טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי, אמר רבא דא"ק וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. תנא בר קפרא מתוך שנאמר אך במי נדה יתחטא שומע אני צריך הזאת שלישי ושביעי, ת"ל אך חלק, א"כ מה ת"ל במי נדה, במים שהנדה טובלת בהן הוי אומר ארבעים סאה. ואיצטריך למיכתב וטהר ואיצטריך למיכתב במי נדה, דאי כתב רחמנא וטהר הוה אמינא וטהר כל דהו, כתב רחמנא במי נדה. ואי כתב רחמנא במי נדה הוה אמינא תבעי הערב שמש כנדה, ת"ל וטהר לאלתר. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו כלים חדשים במשמע דהא ישנים וליבנן כחדשים דמי ואפילו הכי בעי טבילה. מתקיף לה רב ששת אי הכי אפילו זוזא דסרבלא נמי, א"ל רבא כלי סעודה אמורין בפרשה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו כלים חדשים במשמע דהא ישנים וליבנן כחדשים דמי ואפילו הכי בעי טבילה. מתקיף לה רב ששת אי הכי אפילו זוזא דסרבלא נמי, א"ל רבא כלי סעודה אמורין בפרשה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה אבל בשאולין לא, ר' יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא מנכרי סבר לאטבוליה, א"ל ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה לדידי מיפרשא ליה מיניה דר' יוחנן כלי מתכות אמורין בפרשה. אמר רב אשי הני כלי זכוכית הואיל ונשברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמיא, קוניא פליגי בה (רבא) [רב אחא] ורבינא חד אמר כתחלתו וחד אמר כסופו והילכתא כסופו. איבעיא להו משכנתא מאי, אמר מר בר רב אשי אבא משכן ליה ההוא נכרי כסא דכספא ואטבלה ושתי ביה ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני ואי משום דקא חזיה לנכרי דדעתיה לשקועיה. ת"ר הלוקח כלי תשמיש מן הנכרים דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן והן טהורין, דברים שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיחן ומטבילן והן טהורין, דברים שנשתמש בהן ע"י חמין כגון היורות והקומקמין ומחמי חמין מגעילן ומטבילן והן טהורין, דברים שנשתמש בהן ע"י האור כגון השפודין והאסכלאות מלבנן ומטבילן והן טהורין. וכולן שנשתמש בהן עד שלא הטביל ועד שלא יגעיל ועד שלא ילבן [תנא חדא אסור ותנא חדא] מותר, [ל"ק] הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם [אסור, והא כמ"ד נותן טעם לפגם] מותר. עד כמה מלבנן עד כשתסיר קליפתן. וכיצד מגעילן מניח יורה קטנה בתוך יורה גדולה. יורה גדולה מאי, ת"ש דההוא דודא דהוה בי מר עוקבא אהדר ליה גדנפא דלישא אפומא ומלייה מיא וארתחא, אמר רבא מאן חכים למעבד הכי אי לאו מר עוקבא דגברא רבה הוא, קסבר כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות. הסכין שפה אמר רב הונא נועצה עשרה פעמים בקרקע, אמר רבא ובמקום קשה, [אמר רב כהנא] ובסכין יפה שאין בו גומות. אמר רב נחמן אמר רבי יונתן מנין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא שנאמר כל דבר אשר יבא באש אפילו דבור יבא באש. וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים, אין במשמע שיטמא אלא משום שלש על שלש. מנין משום שלשה על שלשה למדרס ומשום ארבעה על ארבעה לטמא מת ומשום חמשה על חמשה ומשום ששה על ששה. [ת"ל וכל], וכל כלי עץ (כלי עור) [לרבות] כלי עצם כלי זכוכית. הורג נפש לרבות השדרה והגלגלת. הורג ונוגע לרבות אבן מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי. וכל נוגע ריבה עצם כשעורה במגע ובמשא:

אך את הזהב ואת הכסף, [כלים]. אתה אומר כלים או אינו אלא גולמין, הרי אתה דן הואיל ומתי ישראל מטמאין והרוגי מדין מטמאין מה מתי ישראל כלים ולא גולמין אף הרוגי מדין כלים ולא גולמין. ר' יוסי הגלילי אומר כלים, או אינו אלא גולמים, ת"ל אך חלק. וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים והרי דברים ק"ו ומה מי שאין טעון הזאה טעון טבילה מי שטעון הזאה אינו דין שטעון טבילה:

וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם למה נאמר. לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולמד על החרב שיהא טמא שבעה, והנוגע בה טמא טומאת שבעה הא למדנו לכלים ואדם. כלים ואדם וכלים מנין, ת"ל וכבסתם בגדיכם הא למדנו לכלים ואדם וכלים. ואחר תבאו אל המחנה מה כאן אסור לבוא אל המחנה אף להלן אסור לבוא אל המחנה, ומה להלן עד הערב אף כאן עד הערב:

וממחצית בני ישראל. כתיב ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים יכול יתרום בחטים אחד מששים ומשעורים אחד משלשים, ת"ל וכל תרומות שיהו כל התרומות שוות. שמואל אמר תן ששית ששיתם ונמצא תורם אחד מארבעים. בינונית מנין, א"ר לוי כתיב וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז ממקום אחד מחמשים והרעה אחד מששים דכתיב וששיתם האיפה מחומר השעורים. ר"ש בן יוחאי אומר קברי כותים אינן מטמאין [באהל] שנאמר ואתן צאיני צאן מרעיתי אדם אתם וכו'. מיתיבי ונפש אדם ששה עשר אלף, משום בהמה. ת"ש אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, התם נמי משום בהמה, ת"ש כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו, דילמא איקטיל חד מישראל. ורבנן, לא נפקד ממנו איש. ור"ש, לא נפקד ממנו איש לעבירה. רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מלטמויי באהל דכתיב אדם כי ימות באהל ממגע ומשא מי מעטינהו קרא:

ונקרב את קרבן ה' וגו'. א"ר אלעזר עגיל זה דפוס של דדים. כומז זה דפוס של בית הרחם. היינו דמתרגמינן מחוך דבר המביא לידי (מחוך) [גיחוך]. אמר רבה מגופיה דקרא שמעת מינה כומז כאן מקום זמה. ויקצוף משה על פקודי החיל אמר להם משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו ליה לא נפקד ממנו איש, א"ל א"כ כפרה זו למה, אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ונקרב את קרבן ה'. תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהם מן הערוה. אמר רב ששת מפני מה מנה הכתוב תכשיטים שבחוץ עם תכשיטים שבפנים, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורפה:

ונקרב את קרבן ה' וגו' אצעדה וגו'. אצעדה זו בירית וכו' עד כל הנוגע באצבע קטנה של אשה כאלו נוגע באותו מקום. אמר רבי יוחאי בר יאשיה כל (המצפה) [המפנה דעתו] בנשים סוף בא לידי עבירה, וכל המפנה עצמו מן העבירה אפילו הוא ישראל ראוי הוא לעלות עולה ככהן גדול על גבי המזבח שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות. וכל מי שעצל מעבירה ולא עשאה ניזון מזיו שכינה כמלאכי השרת שנאמר ויחזו את האלקים וכתיב ועוצם עיניו מראות ברע וגו' מלך ביפיו תחזינה עיניך:

במדבר - פרק לב - המשך רמז תשפו

וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן (במדבר לב, א). זש"ה כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, לא ממה שאדם יוצא ועמל לסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר אלא אפילו פורש לספינה והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים אינו נעשה עשיר. מהו ולא ממדבר הרים אמר רבי אבא כל הרים שבמקרא הרים חוץ מזה שהוא רוממות שאין אדם מתרומם מן הדברים הללו, ומה הקב"ה עושה נוטל מזה ונותן לזה. שאלה (מגידונית) [מטרוניתא] את ר' יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו [אמר לה לששה שנאמר כי ששת ימים עשה ה' וגו', אמרה לו ומאותה שעה עד עתה מה הוא עושה, אמר לה] יושב ועושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה, תדע לך כשבקש שיתעשרו בני ראובן ובני גד הפיל את המדינים, מה כתיב למעלה וישבו בני ישראל את נשי מדין ואחר כך ומקנה רב. אמר שלמה שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ. וגו' כי עת ופגע יקרה את כולם, וכן אמר ירמיה ואל יתהלל חכם בחכמתו וגו'. שלש מתנות אלו נבראו בעולם חכמה וגבורה ועושר וכיון שלא באות מן הקב"ה סופן להפסק ממנו. שני חכמים עמדו בעולם בלעם מאומות העולם ואחיתופל מישראל ושניהם אבדו מהעולם הזה ומהעולם הבא. שני עשירים עמדו בעולם קרח מישראל והמן מאומות העולם ושניהם אבדו מן העולם, וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה גדול וחבבו את המקנה וישבו להם מעבר הירדן לפיכך גלו תחלה שנאמר ויגנם לראובני ולגדי. [ומקנה רב] את מוצא כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכים פרע הקב"ה לבניו (כתוב בפרשת וירא אליו). והנה קמתם (כתוב ברמז תתכ"א). כתיב לב חכם לימינו זה יצר טוב ולב כסיל לשמאלו זה יצר הרע שהוא נתן בשמאלו.

דבר אחר לב חכם לימינו אלו הצדיקים שהן נותנין לבם לתורה שהיא נתונה בימין שנאמר מימינו אש דת למו. ולב כסיל לשמאלו אלו הרשעים שנותנין לבם להתעשר שנאמר בשמאלה עושר וכבוד.

דבר אחר לב חכם לימינו זה משה. ולב כסיל לשמאלו אלו הרשעים שנותנין לבם להתעשר שנאמר בשמאלה עושר וכבוד.

דבר אחר לב חכם לימינו זה משה. ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר שחבבו ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה גדרות צאן נבנה למקננו פה ואחר כך ערים לטפנו, אמר להם משה אינו כך אלא בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרות לצאנכם. זש"ה חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. כתיב וילך ראובן בימי קציר חטים וכתיב יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחו זה:

עֲטָרוֹת וְדִיבֹן (במדבר לא, ג). לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רבי יהושע לבריה אשלימו פרשתא בהדי ציבורא שנים מקרא ואחד תרגום כי היכי דתוריכון חיי. רב ביבי בר אביי סבר לאשלמינהו לפרשתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורא, תנא ליה רבי חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם וגו' וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי, סבר לאקדומינהו, תנא ליה ההוא סבא ובלבד [שלא] יקדים ובלבד שלא יאחר:

יותן את הארץ הזאת. זש"ה טוב מלא כף נחת רבי יצחק פתר קריא בשבט ראובן וגד, בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה וכמה נטע יש בה אמרו טוב מלא כף נחת בארץ הזאת ממלא חפנים בעבר הירדן, אלא ורעות רוח רעותהון הות יותן את הארץ הזאת, חזרו ואמרו לאו אנן בחרנן לן:

והייתם נקים וגו'. תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד וכו', אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד, אמרו להם יודעים היו של בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב שמא ילמד בו אדם שאינו הגון וילך ויעבוד עבודת אלילים בכך, ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח שמעולם לא נמצא פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים הן נזונים לקיים מה שנאמר והייתם נקים מה' ומישראל. בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד וכו' (כדלעיל), ועל דבר זה מזכירים אותן לשבח, שמעולם לא יצאה כלה מבוסמת מבתיהם שלא יאמרו ממעשה הקטרת הן מתבסמין לקיים מה שנאמר והייתם נקים וגו'. שנו רבותינו אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני, ושמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. תנא קווץ לא יתרום מפני החשד, הגזברין מפשפשים היו בקילקין ומדברים היו עמו בשעה שנכנס ובשעה שיוצא, וימלא פומיה מוי. מ"ט אמר רבי תנחומא מפני הברכה. ר' שמואל בר נחמן אמר בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שצריך האדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום. בתורה מנין והייתם נקים מה' ומישראל. בנביאים אל אלקים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע. בכתובים מנין ומצא חן ושכל טוב וגו'. אם יעברו וגו', רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד וגו' ואם לא יעברו. רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. שפיר קאמר ליה ר' חנינא בן גמליאל לרבי מאיר. אמר לך רבי מאיר אי סלקא דעתך לאו לתנאי כפול הוא דאתא ניכתוב רחמנא ונאחזו בתוככם, בארץ כנען למה לי, ש"מ לתנאי כפול הוא דאתא. ורבי חנינא בן גמליאל, אמר לך, אי לא כתיב בארץ כנען הוה אמינא ונאחזו בתוככם בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל וכלל לא. ורבי מאיר, בתוככם כל היכא דאית לכו משמע. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב וגו', אלא לר' חנינא בן גמליאל למה לי, סלקא דעתך אמינא אם תיטיב אגרא ואם לא תיטיב לא אגרא ולא (צערא) [דינא] קא משמע לן. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב אז תנקה מאלתי, אלא לרחב"ג למה לי, איצטריך סד"א היכא דניחא לה לדידה ולא ניחא להו לדידהו ניתי בעל כרחייהו קמ"ל. אם לא תאבה האשה [ל"ל איצטריך] סד"א היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה ניתי בעל כרחה קמ"ל. בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב אם בחקותי תלכו וגו' [ואם בחקתי תמאסו, אלא לרחב"ג ל"ל, איצטריך סד"א אם בחקתי תלכו וגו'] ברכה, ואם בחקתי תמאסו לא ברכה ולא קללה קמ"ל. בשלמא לרחב"ג היינו דכתיב אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי, אלא לר"מ חנקי מיבעי ליה, א"ר תנחום הנקי כתיב. בשלמא לר"מ היינו דכתיב הנקי, אלא לרחב"ג למה לי, איצטריך סד"א אם לא שכב הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא הוא קמ"ל. בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי וגו', אלא לרחב"ג למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא מצות [הזאה] בשלישי ובשביעי והיכא דעבד בחד מינייהו עבד קמ"ל. והזה הטהור על הטמא למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא שלישי למעוטי שני הוא דאתא, שביעי למעוטי ששי דקא ממעט בימי (טומאה) [טהרה] אבל היכא דעבד (ברביעי) [בשלישי] ובשמיני דקא מפיש ימי (טומאה) [טהרה] שפיר דמי קמ"ל. וחטאו ביום השביעי למה לי, איצטריך סד"א ה"מ לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגי קמ"ל. ר"מ בעי תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד. גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה (אבל) [אפילו] נותן לו חברו מעות שהוא חייב לו אפילו מצא מעות בדרך אינו רשאי ליטלן, משום שנאמר והייתם נקיים וגו':

במדבר - פרק לג - המשך רמז תשפו

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר לג, א). אמר הקב"ה למשה כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמה נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע. משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מזכיר את המסעות כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת ראשך, כך אמר הקב"ה למשה מנה להם את כל המקומות [היכן הכעיסוני] לכך נאמר אלה מסעי בני ישראל. זש"ה נחית כצאן עמך מה צאן אין מכניסין אותו לצל הקורה כך ישראל ארבעים שנה לא נכנסו לצל הקורה.

דבר אחר מה צאן אין כונסין לה אוצרות אלא רועה במדבר כך ישראל כל ארבעים שנה נזונו בלא אוצרות.

דבר אחר מה צאן במקום שהרועה מנהיג נמשכת כך ישראל כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעין אותם היו נוסעים אחריהם. ויכתוב משה (כתוב ברמז תשל"ח). ויסעו מרעמסס בחדש הראשון, כתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, יהי מאורות מארת כתיב, ואם כן למה נבראת הלבנה, לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים. רבי שילא דכפר תמרתא בשם ר' יוחנן אעפ"כ שמש ידע מבואו, מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה החמה, יוסטא חבריא בשם ר' ברכיה כתיב ויסעו מרעמסס בחדש בראשון בחמשה עשר יום לחדש ואם ללבנה אתה מונה עד כדון לית בה אלא ארבעה עשר (משמועין) [משקועין] מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה החמה:

ויסעו מרעמסס. אמר הקב"ה לישראל כשהייתם במצרים מהלך ארבעים יום הייתם מפורדים בה וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו אתם מפוזרים בכל הארצות אני אקבץ אתכם שנאמר והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו:

ממחרת הפסח יצאו בני ישראל כתיב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, אלא מלמד שהתחילה להם הגאולה מבערב. לפי שנאמר והיה היום הזה לכם לזכרון, יום שהוא לכם לזכרון אתה חוגגו אבל לא שמענו איזה הוא, כשהוא אומר ויאמר משה אל העם זכור וגו', ועדיין הדבר שקול, כשהוא אומר ממחרת הפסח בלילי יו"ט והם לא יצאו אלא ביו"ט עצמו: