ילקוט שמעוני תורה תשפד

במדבר - פרק ל - רמז תשפד[עריכה]

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' (במדבר ל, ב). מגיד שכשם שנתנבא משה בכה כך נתנבאו הנביאים בכה, ומוסיף עליהם משה שנאמר בו זה הדבר. זה שאמר הכתוב טוב אשר לא תדור משתדור וגו', אמר להם הקב"ה לישראל הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן שכל הפורץ בנדרים סופו למעול בשבועות והמועל בשבועות כופר בי ואין לו מחילה לעולם שנאמר כי לא ינקה ה' וכתוב אחד אומר ונשבעת חי ה' וגו', אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפילו באמת אין אתם רשאין לישבע בשמי אלא אם כן יהיו בך כל המדות האלה שנאמר את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד וגו' עד שתהא כשלשה שנקראו יראי אלהים אברהם איוב ויוסף, אברהם דכתיב כי ירא אלהים אתה, באיוב כתיב תם וישר וירא אלהים, ביוסף כתיב את האלהים אני ירא, אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעשות מצות ואין לך עבודה אחרת לכך נאמר אותו תעבוד, ובו תדבק וכי יכול אדם לידבק בשכינה והלא כבר נאמר ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו זהו שנאמר עליו ובו תדבק. אם יש בך כל המדות הללו אתה יכול להשבע ואם לאו אי אתה יכול להשבע. מעשה בינאי המלך שהיו לו שני אלפים עיירות בהר המלך וכולם נחרבו על שבועת אמת, כיצד אדם אומר לחברו בשבועה שאני הולך ואוכל ואשתה במקום פלוני והיו הולכין ומקיימין השבועה ונחרבו, ומה הנשבע באמת כך הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה:

הוו זהירין אם נדרתם להיות משלמים נדריכם, דעו מיונה שבשביל שנדר ולא שלם מה הגיע לו ירד במצולות ים, כיון שהושלך לים נזכר לו שנדר והתפלל לפני הקב"ה, אמר רבש"ע יודע אני שנדרתי ולא שלמתי אלא אם אנצל מן הצרה הזאת אני משלם מה שנדרתי לפניך שנאמר ויאמר קראתי מצרה לי, ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה, וכן אתה מוצא ביעקב אבינו כמה צרות אירעו לו בשביל שאחר נדרו שנאמר וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי שלא אכשל בעבודת אלילים, אמר לו הקב"ה הנה אנכי עמך. ושמרני מגלוי עריות אמר לו הקב"ה ושמרתיך. בדרך הזה אשר אנכי הולך זה שפיכות דמים שנאמר אל תלך בדרך אתם, אמר לו הקב"ה בכל אשר תלך. ושבתי בשלום והשיבותיך, לא עשה, אלא כיון שאחר נדרו נתקלקל בשלשתן. בעבודת אלילים שנאמר הסירו את אלהי הנכר ויטמן אותם יעקב. בגלוי עריות שנאמר ותצא דינה בת לאה. ומנין בשפיכות דמים, ממה שהקב"ה אמר לו קום עלה בית אל וגו'. אמר משה כי תדור נדר לה' לא תאחר לשלמו ואם נדר ילך אצל חכם ויתיר לו, ממה שקרינן בענין וידבר משה אל ראשי המטות: