ילקוט שמעוני תורה תשעט

במדבר - פרק כח - רמז תשעט

הפסח ששחטו [שחרית] בארבעה עשר שלא לשמו, רבי יהושע מכשיר כאלו נשחט בשלשה עשר, בן בתירא פוסל כאלו נשחט בין הערבים. אמר רבי אלעזר אמר ר' הושעיא מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר לשמו דכולי יומא זימניה הוא. הא כתיב בין הערבים. אמר רב שילא בין שני ערבים, תמיד דכתיב ביה בין הערבים הכי נמי דכוליה יומא [כשר], התם מדכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר. מכלל דבין הערבים ערבים ממש. אימא חד בבקר אידך כולי יומא אחד בבקר ולא שנים בבקר, נרות דכתיב בהו בין הערבים הכי נמי דכולי יומא [כשרה], שאני התם דכתיב מערב עד בקר ותניא מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב ועד בקר.

דבר אחר אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד, קטרת דכתיב בין הערבים הכי נמי דכולי יומא [כשרה], שאני קטרת דאיתקש לנרות, התם נמי הכתיב שם תזבח את הפסח בערב, ההוא ליאוחר [דבר] הוא דאתא, דתניא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד. ר' יוחנן אומר פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר בין לשמו בין שלא לשמו, לשמו דבעינן בין הערבים, שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי. לא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים, בד"א שלא נתחנך המזבח אבל נתחנך אפילו ראשון בין הערבים. אמר ר"ש אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל היו מזידין לא הקריבו בבקר לא יקריבו בין הערבים, [וכי] כהנים חטאו מזבח בטל, אמר רבא לא יקריבו הם אבל יקריבו אחרים, לא הקטירו קטרת בבקר יקטירו בין הערבים דכיון דלא שכיחא ומעתרא חביבא להו ולא פשעי בה:

וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה (במדבר כח, ה). אחד מעשרה באיפה. סלת מן החטין או אינו אלא מן השעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון, ת"ל סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם (שמות כט, ב). הואיל ונאמרו סלתות בתורה סתם ופרט באחד מהם שאינו אלא מן החטין אף פורטני בכל סלתות שבתורה שלא יהו אלא מן החטין. מנחה בלולה בשמן כתית להוציא את השלוק. אין לי אלא מנחה, למנורה מנין, תלמוד לומר וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר (שמות כז, כ). להוציא את השלוק: