ילקוט שמעוני תורה תרפז

במדבר - פרק ב - רמז תרפז

זה שאמר הכתוב ימצאהו בארץ מדבר, מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל, כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מוצא שם ענבים, כך מצא הקב"ה את ישראל שנאמר כענבים במדבר מצאתי (אבותיכם) [ישראל] לכך נאמר ינצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן, לילה היה העולם, וכיון שקבלו ישראל את התורה האיר העולם שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, מהו יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד, יבוננהו שהבינם דברי תורה. יצרנהו אשרי האזנים ששמעו עד היכן שמרן עד היכן נצרן כביכול עד כאישון עינו. בוא וראה היאך חבבן ושמרן ונצרן, שאמר לו הקב"ה למשה אמור להם שיעשו לי משכן ואשכון ביניהם, ולא עוד אלא שאעשה אותם דגלים לשמור, למה שהן בני שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, והם צבאותי שנאמר והוצאתי את צבאותי, לפיכך עשיתים דגלים לשמי [שנאמר איש על דגלו]. זה שאמר הכתוב הביאני אל בית היין. כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושנים אלף ובבות מרכבות של מלאכים, שנאמר רכב אלהים רבותים, והיו כולם עשוים דגלים דגלים, לכך נאמר דגול מרבבה. כיון שראו אותן ישראל שהן עשוין דגלים היו מתאוין לדגים אמרו הלואי שאנו נעשין דגלים כמותם, לכך נאמר הביאני אל בית היין זה סיני שבו נתנה התורה [שנמשלה ליין], שנאמר ושתו ביין מסכתי. רדגלו עלי אהבה הלואי הוא מדגיל עלינו אהבה, וכן הוא אומר נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול, אמר להם הקב"ה נתאויתם לדגלים חייכם שאני עושה שאלתכם שנאמר מלא ה' כל משאלותיך, מיד הודיע הקב"ה אהבתו של ישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים, כמו שנתאוו איש על דגלו באותות, מה מנגד מרחוק מיל, אמר הקב"ה יהיו ישראל רחוקים מן הארון אלפים אמה ומשה ואהרן סמוכין לו, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו. אמר הקב"ה אם כעסתי על בני יהו עושין פשרה ביני לבין בני, לכך היו סמוכים לו, אבל השבטים מנגד סביב לאהל מועד יחנו.

דבר אחר והחונים לפני המשכן, אתה מוצא בכל מקום יהודה קודם לדגלים שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה הרי לחניה. לנסיעה מנין, שנאמר ונסע דגל מחנה יהודה. לקרבנות מנין, דכתיב ויהי המקריב ביום הראשון. למלחמה מנין, דכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה, ואומר מי יעלה לנו בתחלה. ואף כשיבא המבשר יהודה מתבשר תחלה, שנאמר הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום כגי יהידה חגיך. ונסע אהל מועד (כתוב ברמז תכ"ז):