ילקוט שמעוני תורה קצט

רמז קצט

המשך פרק יב

(שבת פרק במה מדליקין, דף כ"ד ע"ב): אין מדליקין בשמן שריפה, מנא הני מילי אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא ולא תותירו ממנו עד בוקר, שאין תלמוד לומר עד בקר ומה תלמוד לומר עד בקר, בא הכתוב ליתן (עוד) בוקר שני לשריפתו, אביי אמר אמר קרא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביום טוב, רבא אמר אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו, לבדו ולא מילה שלא בזמנה, רב אשי אמר אמר קרא [שבת] שבתון [עשה] והוה ליה יום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה, העצמות והגידים ישרפו לששה עשר, וניתי עשה ונידחי לא תעשה, אמר חזקיה ולא תותירו ממנו עד בקר וכו', אביי אמר אמר קרא עולת שבת בשבתו וכו', רבא אמר אמר קרא שבתון וכו':

ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו (שמות יב י). בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו דברי רבי יהודה, ר' יעקב אומר לא מן השם הוא זה, אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, מכלל דרבי יהודה סבר לוקין עליו מנא ליה, אמר עולא גמר מעדים זוממין, מה עדים זוממין לאו שאין בו מעשה ולוקין אף כל לאו שאין בו מעשה לוקה, מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה, מוציא שם רע יוכיח, מה למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם, עדים זוממין יוכיחו, וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שכן לאו שאין בו מעשה ולוקה, אף כל לאו שאין בו מעשה לוקה, ור' יעקב האי והנותר ממנו מאי עביד ליה מיבעיא ליה למחשב, העצמות והגידין והנותר ישרפו לששה עשר, חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו לשבעה עשר לפי שאין דוחה לא את השבת ולא את יום טוב:

וככה תאכלו אותו. כיוצאי דרכים, ר' יוסי הגלילי אומר: בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה על יוצאי דרכים שיהו מזורזין, ואכלתם אותו בחפזון. זה חפזון מצרים או אינו אלא חפזון ישראל? כשהוא אומר ולכל בני ישראל וגו'. הרי חפזון דישראל אמור, הא מה תלמוד לומר בחפזון? זה חפזון מצרים. ר' יהושע בן קרחה אומר: זה חפזון ישראל או אינו אלא חפזון מצרים? כשהוא אומר כי גורשו ממצרים הרי חפזון מצרים אמור, הא מה תלמוד לומר ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון ישראל, אבא חנן אומר משום רבי אלעזר זה חפזון שכינה, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, ואומר הנה זה עומד אחר כתלנו, יכול לעתיד לבוא יהא בחפזון? תלמוד לומר כי לא בחפזון תצאו וגו'. פסח לה' - שיהיו כל מעשיו לשם שמים, ואכלתם אותו בחפזון. אותו בחפזון ואין אחר בחפזון:

ועברתי בארץ מצרים. רבי יהודה אומר כמלך שהוא עובר ממקום למקום, דבר אחר: נותן אני עברתי ויראתי במצרים ואין עברה אלא זעם, שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה, ואומר יום עברה היום ההוא, והכיתי כל בכור. שומע אני על ידי מלאך או על ידי שליח? תלמוד לומר וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. והכיתי כל בכור בארץ מצרים. ואפילו ממקומות אחרים, בכורי מצרים שהן במקומות אחרים מנין? שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, בכורי חם כוש פוט ולוד מנין? תלמוד לומר ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם, מאדם ועד בהמה. מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות, כיוצא בו ואת האנשים אשר פתח הבית (כתוב ברמז פ"ד), והרי דברים קל וחומר ומה אם מדת הפורענות מעוטה ממנו התחילה הפורענות ממי שהתחיל בעבירה, קל וחומר למדת הטוב שהיא מרובה, ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים. משונים זה מזה, של אבן היתה נמסת, של עץ היתה נרקבת, של מתכת נעשה חלודה, שנאמר ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלקיהם עשה ה' שפטים, ויש אומרים של אבן נרקבת ושל עץ נמסת, רבי נתן אומר שפטים ושפטי שפטים נרקבים נבקעים נגדעים נשרפים, נמצינו למדים שהאלילים לוקים בארבעה דברים ועובדיהם בשלשה במכה בהשחתה במגפה, אני ה' מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, אני ה' בשבועה אני נפרע מהם, והלא דברים קל וחומר ומה אם מדת פורענות מעוטה אמר הקב"ה לעשות ועשה, מדה טובה שמרובה על אחת כמה וכמה, ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף וכו', אין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלקיה לוקה עמה שנאמר ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים: