ילקוט שמעוני תורה קכו
<< · ילקוט שמעוני · תורה · קכו · >>
רמז קכו
אמר ר' יוחנן, שלוש מפתחות הן בידו של הקב"ה שלא מסרן ביד שליח, אלו הן: מפתח של חיה, שנאמר: ויפתח ה' את רחמה. מפתח של מטר מנין? שנאמר: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב". מפתח של תחיית המתים מנין? שנאמר: "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם". במערבא אמרי, אף מפתח של פרנסה, שנאמר: "פותח את ידך". ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב לה להא? אמר לך ר' יוחנן: גשמים היינו פרנסה.
תניא, ר' אליעזר אומר: כשם שצירים לבית כך צירים לאשה, שנאמר: "ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה". ר' יהושע אומר: כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה, שנאמר: "כי לא סגר דלתי בטני". אמר רבא: כולן אינן מטמאין באהל, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל", דבר השוה בכל אדם. ובאיש ליכא צירים? והכתיב: "צירים אחזוני כצירי יולדה"? צירי בשר; דאי לא תימא הכי, רמ"ח היכי משכחת לה לא באיש ולא באשה? ר' עקיבא אומר: כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה, שנאמר: 'ויפתח את רחמה. ולר' עקיבא קשיא תלמידי ר' ישמעאל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, ומצאו בה רנ"ב אברים. באו ושאלו את ר' ישמעאל: כמה אברים יש בו באדם? אמר: רמ"ח. אמר לו ר' יוחנן: והלא בדקנו ומצאנו רנ"ב? שמא באשה בדקתם, שהוסיף בה הכתוב שני צירים ושני דלתות? דילמא איידי דזוטרא, אתמוחי אתמח:
ותהר לאה ותלד בן. אמר ר' יוסי בר חנינא, ארבע מדות בשמות: יש ששמותיהן נאים ומעשיהם כעורין. עשו, עושה ואינו עושה; ישמעאל, שומע ואינו שומע. שמותיהן כעורין ומעשיהם נאים, אלו בני הגולה: "בני בקבוק בני חקופא בני חרחור"; זכו ועלו ובנו בית המקדש. שמותיהן כעורים ומעשיהם כעורים, אלו מרגלים: "סתור", בר מסתורין; "גדי", כגידין מררין. שמותיהן נאים ומעשיהן נאים, אלו השבטים: ראובן, ראו בן בין הבנים; שמעון, שומע בקול אביו שבשמים. אמר ר' יוסי בר חנינא: אין שמותיהן של שבטים עכור להם, אלא חפות להם.
ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי. עתיד זה לעמוד שונא, ומי מרפא מכתו? גם את זה, פינחס שהוא עומד מלוי.
הפעם ילוה אישי אלי. עתיד זה ללוות בנים לאביהן שבשמים. על כן קרא שמו לוי. בכל מקום שנאמר על כן קרא שמו, מרובה באוכלוסין.
הפעם אודה את ה'. משל לכהן שהיה עומד בגורן. נתן לו אחד כור של מעשר, ולא החזיק לו טובה; בא אחד ונתן לו קומץ של חולין, והחזיק לו טובה. אמר ליה: אדוני כהן! אני נתתי לך כור אחד, ולא החזקת לי טובה; וזה לא נתן לך אלא קומץ אחד, והחזקת לו טובה? אמר ליה: את מחלקי נתת לי, אבל זה משלו נתן לי. כך לפי שהיו האמהות סבורות שזו מעמדת שלשה, וכיון שילדה לאה בן רביעי, אמרה: הפעם אודה את ה'. דבר אחר: על שהיו לה שבט כהונה ושבט מלכות. את מוצא, כל מה שכתוב בזה כתוב בזה: בזה משיחה, בזה משיחה. בזה מטה, בזה מטה. בזה ברית מלח, ובזה ברית מלח. בזה פעם, ובזה פעם. בזה נזר, ובזה נזר. בזה קריבה, בזה קריבה. בזה שלשלת יוחסין, בזה שלשלת יוחסין. בזה ציץ, ובזה ציץ. אמר ר' לוי: "לא יגרע מצדיק עינו", דוגמא דידיה. לאה תפשה פלך הודיה, ועמדו כל בניה בעלי הודיה: יהודה, "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני". דוד, "הודו לה' כי טוב". דניאל, "לך אלהא דאבהתי מהודה ומשבח אנא". רחל תפסה פלך שתקנית, ועמדו כל בניה בעלי מיסטרין: בנימין, "ישפה", יש פה, שיודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד. שאול, "על דבר המלוכה לא הגיד לו". אסתר, "לא הגידה אסתר את עמה". על כן קרא, מרובה באוכלוסין. ותעמוד מלדת, מי מעמד רגליה של אשה בבית? בניה:
אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא בא אדם שהודה לפני הקב"ה, עד שבאתה לאה והודאתו, שנאמר: "הפעם אודה את ה'".
ראובן, אמר ר' אלעזר, אמרה לאה: ראו מה בין בני לבן חמי! אילו בני, אף על גב דבעל כרחיה אשתקיל בכירותיה מניה, דכתיב: "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף", ואפילו הכי לא אקני ביה; מה כתיב? "וישמע ראובן ויצילהו מידם". ואלו בן חמי, אף על גב דמנפשיה זבין בכירותיה ליעקב, דכתיב: "וימכור בכורתו ליעקב", אפילו הכי "וישטם עשו":