ילקוט שמעוני תורה קב

<< · ילקוט שמעוני · תורה · קב · >>

רמז קב אברהם קרא אותו יראה, ושם בן נח קרא אותו "שלם", שנאמר: "ומלכי צדק מלך שלם". אמר הקב"ה: אם אני קורא אותו "יראה" כדרך שקרא אותו אברהם, שם בן נח אדם צדיק הוא ומתרעם. ואם אני קורא אותו "שלם" כדרך שקרא אותו שם בן נח, אברהם אדם צדיק הוא ומתרעם. אלא הריני קורא אותו כמו שקראו שניהם, "ירושלים", "יראה שלם". ר' ברכיה בשם ר' חלבו: עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר: "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון". מה היה אומר? יהי רצון שאראה בבניין ביתי. דבר אחר: מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. ה' יראה, הרי בנוי. אשר יאמר היום בהר, הרי חרב, כמא דאת אמר: "על הר ציון ששמם". ה' יראה, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמא דאת אמר: "כי בנה ה' ציון נראה בכבודו".

ויקרא מלאך ה' אל אברהם, ויאמר בי נשבעתי. מה צורך לשבועה זו? אמר לו: השבע לי שאין אתה מנסה לי עוד, לא אותי ולא ליצחק בני. משל למלך שהיה נשוי למטרונא, ילדה ממנו בן ראשון וגרשה, וחזר ונשאה וילדה לו בן שני וגרשה, עד שילדה בן עשירי, ונכנסו כולם ואמרו לו: השבע שאין את מגרש את אמנו עוד. מעתה כך, כיון שנתנסה אברהם אבינו נסיון עשירי, אמר לו: השבע לי שאין אתה מנסה לי עוד מעתה.

כי יען אשר עשית את הדבר הזה. נסיון עשירי הוא, ואת אמרת את הדבר הזה? אלא נסיון אחרון שקול כנגד כולן, שאילולי שקיבל עליו זה, איבד כל מה שעשה מתחילה.

כי ברך אברכך. ברכה לאב, ברכה לבן. והרבה ארבה, רבות לאב, רבות לבן. וירש זרעך את שער אויביו, זה תרמוד. אשריו מי שהוא שרואה במפלתה של תרמוד, שהיתה שותפה בשני חרבנות. ר' יודן ור' הונא, חד מנהון אמר: בחרבן ראשון העמידה שמונה אלף קשתים, ובשני העמידה ארבעים אלף קשתים; וחד אמר: בחרבן ראשון העמידה ארבעה אלף קשתים, ובשני אלפים קשתים.

וישב אברהם אל נעריו. ויצחק היכן היה? שלחו אצל שם, ללמוד ממנו תורה. משל לאשה שהעשירה מפילכה, אמרה: הואיל ומן הפלך הזה נתעשרתי, עוד אינו זז מתחת ידי לעולם. ר' יוסי בר חנינא אמר: שלחו בלילה מפני עין הרע שלא ישלוט בו, שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש לא הוזכרו עוד להיכן הלכו. ר' אלעזר אומר: ברוק מתו, שהיו אומות העולם רוקקים בהם ואומרים: יש לכם אלוה כזה ואתם עובדים עבודה זרה? ר' יוסי בר חנינא אמר: בעין מתו. ר' יהושע בן לוי אמר: שינו מקום והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה, הדא הוא דכתיב: "שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה", על מנת כן ירדו לתוך כבשן האש, על מנת שיעשה להם מופת:

ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה. כתיב: "חיי בשרים לב מרפא", שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה בת זוגו, שנאמר: ובתואל ילד את רבקה. דבר אחר: אחר הדברים, אחר הרהורי דברים שהיו שם. מי הרהר? אברהם הרהר; אמר: אילו מת יצחק בהר המוריה, לא היה מת בלא בנים? עכשיו שנעשה לו נס, אשיאנו מבנות ענר אשכול וממרא שהן צדקניות, אף על פי שאינן מיוחסות; דמה איכפת לי ביוחסין? אמר לו הקב"ה: אינו צריך, כבר נולדה בת זוגו של יצחק בנך, שנאמר: הנה ילדה מלכה גם היא. מהו גם היא? מה זו – בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה, אף זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה. דבר אחר: מה הרהר? נתיירא מן היסורין; אמר לו הקב"ה: אין אתה צריך; כבר נולד מי שיקבלם.

את עוץ בכורו. ר' שמעון בן לקיש משום בר קפרא אמר: איוב בימי אברהם היה. ר' אבא בר כהנא אמר: בימי יעקב היה, ודינה אשתו של איוב היתה, שנאמר: "כדבר אחת הנבלות תדברי", וכתיב: "כי נבלה עשה בישראל". ר' לוי אמר: בימי שבטים היה, דכתיב: "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם", זה ראובן ויהודה. מה שכר נטלו? "על כן להם לבדם נתנה הארץ". ר' יוסי בן חלפתא אמר: בירידתן למצרים נולד, ובעלייתן מת. אתה מוצא עיקר שנותיו של איוב ר"י שנה, וישראל היו במצרים ר"י שנה, ובא שטן לקטרג, וגירה אותו באיוב. משל לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו, בא זאב ונזדווג לו. אמר להם: תנו לו תיש אחד שיתגרה בו. ר' חמא בר חנינא אמר: משל למלך שהיה יושב בסעודה, בא כלב אחד ונזדווג לו. אמר: תנו לו אבר אחד שיגרה בו. כך בא שטן לקטרג, וגירה אותו באיוב, הוא דאמר איוב: "יסגירני אל אל עויל", זה שטן; "ועל ידי רשעים ירטני", אלו חבריו. רבי יוסי בר' יהודה אמר: בימי שפוט השופטים היה, הדא הוא דכתיב: "הן אתם כלכם חזיתם", חזיתם מעשי ומעשי דורי: מעשי – מצוות ומעשים טובים, ומעשי דורי – שהן מבקשים ליתן שכר לזונות מן הגרנות; הדא הוא דכתיב: "אהבת אתנן על כל גרנות". רבי שמואל בר נחמן אמר: בימי כשדים היה, שנאמר: "כשדים שמו שלשה ראשים". רבי נתן אמר: בימי מלכות שבא היה, שנאמר: "ותפול שבא ותקחם,. רבי יהושע בן קרחה אמר: בימי אחשורוש היה, שנאמר: "יבקשו למלך נערות בתולות" וגו', וכתיב: "ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב". ר' שמעון בן לקיש אמר: איוב לא היה ולא עתיד להיות. מחלפא שטתיה דריש לקיש? תמן אמר ריש לקיש בשם בר קפרא: איוב בימי אברהם היה, והכא אמר: לא היה ולא עתיד להיות? אלא תברא; הוא היה, ויסורין לא היו שנכתבו עליו. ולמה נכתבו עליו? אלא לאמר שאם היו באים עליו היה יכול לעמוד בהן. רבי יוחנן אמר: מעולי גולה היה וישראל היה, ולומדין ממנו הלכות אבלים; "ויקם איוב ויקרע את מעילו", מכאן שצריך אדם לקרוע מעומד. רבי חנינא אמר: גוי היה, דתני רבי חייא: צדיק אחד היה לי באומות העולם בעולמי ונתתי לו שכרו ופטרתיו, ואיזה? זה איוב.

ובתואל ילד את רבקה (כתוב בפרשת אשה כי תזריע).

ואת קמואל אבי ארם. הוא לבן הוא קמואל; ולמה נקרא שמו קמואל? שקם על אומתו של אל.

ופילגשו ושמה ראומה. כולו לשון מרדות הן טבח טבחון גחם גחמון תחש תחשון מעכה מעכון:

פרשת חיי שרה

פרק כג

ויהיו חיי שרה. "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה"; כשם שהם תמימים, כך שנותיהן תמימים. בת עשרים כבת שבע לנוי; בת מאה כבת עשרים לחטא. דבר אחר: "יודע ה' ימי תמימים", זו שרה; "ונחלתם לעולם תהיה", שנאמר: "שני חיי שרה" וגו'. "וזרח השמש ובא השמש": אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש? אלא עד שלא השקיע הקב"ה שמשו של צדיק זה, הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו. יום שמת ר' עקיבא נולד רבי, וקראו עליו "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת רבי נולד רב אדא בר אהבה. יום שמת רב אדא נולד ר' אבין. יום שמת ר' אבין נולד ר' אושעיא בריה. יום שמת ר' אושעיא נולד אבא הושעיא איש טריא. יום שמת אבא הושעיא איש טריא נולד ר' אושעיא. עד שלא השקיע הקב"ה שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, שנאמר: "קח לך את יהושע בן נון". עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר: "וילכדה עתניאל בן קנז". עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל, שנאמר: "ונר ה' טרם יכבה ושמואל שוכב". עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה, שנאמר: "הנה ילדה מלכה גם היא", ואחר כך "שני חיי שרה".

רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם. בקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה? אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה, שחיתה קכ"ז שנה ,ותמלוך על קכ"ז מדינה.

ותמת שרה בקרית ארבע. ארבעה שמות נקראו לה: אשכול, ממרא, קרית ארבע וחברון. ולמה קורא אותה קרית ארבע? שדרו בה ארבעה צדיקים: ענר, אשכול, וממרא ואברהם, ושמלו בה ארבעה צדיקים: אברהם, ענר, אשכול וממרא; ושנקברו בה ארבע אמהות: חוה, שרה, רבקה ולאה, ועל שם בעליה, שהן ארבע: ענק ושלשת בניו. אמר ר' עזריה: שמשם יצא אברהם אבינו ורדף ארבעה מלכים קוזמוקטורין. שהוא עולה בקרנסין של ארבעה: בתחילה ליהודה, ואחר כך לכלב, ואחר כך לכהנים, ואחר כך ללוים. שהוא אחד מארבעה מקומות מגונים שבארץ ישראל, ואלו הן, ר' יצחק אומר: דור ונפת דור ותמנת סרח וחברון; ורבנן אמרי: דנה וקרית דנה ותמנת סרח וחברון.

מערת המכפלה. רב ושמואל. חד אמר: שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר: בית ועליה על גביו. בשלמא למאן דאמר זה למעלה מזה, היינו דכתיב מכפלה; אלא למאן דאמר שני בתים זו לפנים מזו, מאי מכפלה? שכפולה בזוגות:

רבי יוסי הגלילי אומר: אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים למעשה ארץ כנען, שנאמר: "כמעשה ארץ מצרים" וגו', למה זכו כנענים שישבו על ארצם ארבעים שנה ושבע שנים, שנאמר: "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים"? מפני שכבדו את אברהם אבינו, שאמרו לו: נשיא אלהים אתה בתוכנו וגו', זכו שישבו על ארצם מ"ז שנה. רשב"ג אומר משום ר' יהודה בן לקיש: הרי הוא אומר: "האדם הגדול בענקים", "והארץ שקטה ממלחמה"; בזכות (אברהם) שכבדו את אברהם אבינו, זכו שתשקוט עליהם הארץ:

(ממרא) קרית ארבע. קרית ארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

ויבא אברהם לספוד לשרה. כששב אברהם מהר המוריה בשלום, חרה אפו של סמאל, שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם. מה עשה? הלך ואמר לשרה: לא שמעת מה נעשה בעולם? אמרה ליה: לאו. אמר לה: לקח אברהם את יצחק בנך ושחטו והקריבו על עולת מוקדה. התחילה בוכה ומיללת, שלש בכיות כנגד שלש תקיעות, שלש יללות כנגד שלש יבבות, ופרחה נשמתה ומתה. ויבא אברהם, מהיכן בא? מהר המוריה בא:

ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. איבעיא להו: הספדא יקרא דחיי הוא או יקרא דשכבי הוא? למאי נפקא מינה? נפקא מינה לההוא דאמר: לא תספדו לההוא גברא; אי נמי לאפוקי מיורשין. מאי? תא שמע: ויבא אברהם לספוד לשרה; אי אמרת משום יקרא דחיי הוא, משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה. שרה גופה ניחא לה, כי היכי דמתיקר בה אברהם! תא שמע: רבי נתן אומר: סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה; מת שלא נספד ולא נקבר, או שחיה גררתו, או שהיו גשמים מזלפין על מטתו. שמע מינה יקרא דשכבי הוא? שמע מינה:

ויבא אברהם. מהיכן בא? ר' לוי אמר: מקבורתו של תרח לשרה בא. אמר לו רבי יוסי: והלא קדמה קבורתו של תרח לקבורתה של שרה שתי שנים! אלא מהיכן בא? מהר המוריה בא, ומתה שרה מאותו צער; לפיכך נסמכה עקדה ל"ויהיו חיי שרה".

ויקם אברהם מעל פני מתו. מלמד שהיה רואה מלאך המות מתריס כנגדו. אמר ר' יוחנן, מן הן תנינן: מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה? מן הכא, ויקם וידבר. אמר רבי בון: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים. רב אסי אמר: כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי, שנאמר: "ואקברה מתי מלפני". אטו ההיא שעתא קמיה הוה רמיא? והכתיב: "ויקם אברהם מעל פני מתו"! אלא כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי, והמשמר את המת אף על פי שאינו מתו, מתו אף על פי שאינו משמרו, אינו מברך, ואם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי:

גר ותושב אנכי עמכם. גר – דייר, תושב – מרי ביתא? אם רציתם גר, ואם לאו מרי ביתא, שכך אמר לי הקב"ה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי, חד מית. דבר אחר: איני מבקש מכם אלא מת אחד, שנאמר: תנו לי אחוזת קבר.

ויענו בני חת את אברהם וגו' שמענו אדני. אמרו לו: מלך אתה עלינו, נשיא אתה עלינו, אלקים אתה עלינו! אמר להם: אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר אלוהו.

במבחר קברינו. במובחר שבקברינו. קבור את מתיך. מתים הרבה.

וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם וגו' ופגעו לי. פגעוניה לי סרסרוניה לי, ואם לאו צלו לו עילוי.

וישתחו אברהם לפני עם הארץ. מכאן שמודין על בשורה טובה.

ועפרון יושב בתוך בני חת. ישב כתיב, אותו היום מנו אותו ארכיטיגוס, דלא יהא בר נש רב זבין מאינש זעיר.

ויתן לי את מערת המכפלה (כתוב ברמז י"ג).

ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת. מלמד שנעלו דלתותיהן והלכו לגמול חסד לשרה:

תמן תנינן: האשה נקנית בשלש דרכים: בכסף בשטר ובביאה. בכסף מנא לן? גמר קיחה קיחה משדה עפרון; כתיב הכא: "כי יקח איש אשה ובעלה", וכתיב התם: נתתי כסף השדה קח ממני. וקיחה אקרי קנין, שנאמר: "השדה אשר קנה אברהם"; אי נמי: "שדות בכסף יקנו":

אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף. זהו שאמר הכתוב: "נבהל להון איש רע עין", זה עפרון שהכניס עין הרע בממונו של אברהם. אמר: אי את בעי למיתן ארבע מאה קנטרין דכסף מן סחורתא דביתך, את יכיל יהב לי. "ולא ידע כי חסר יבואנו", שחסרו הכתוב וי"ו, שנאמר: "וישקול אברהם לעפרן" (פס' טז), עפרון תנינא חסר וי"ו:

אמר רבי חנינא: שקלים שנאמר בתורה – סלעים, בנביאים – ליטרין, בכתובים – קנטרין, חוץ משקלים של עפרון שהן קנטרין, שנאמר: ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, פרקמטיה נפיק:

ויקם שדה עפרון אשר במכפלה. מלמד דהות נפילה וקמת, דהות דבר אינש זעיר ואתעבדית דבר אינש רב. אשר במכפלה, מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד, שכל מי שקבור שם בטוח ששכרו כפול ומכופל. אמר ר' אבהו: שכפף הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה.

השדה והמערה אשר בו. תמן תנינן: המוכר שדהו צריך שיכתוב סימניה ומצריה, מן הכא: השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה:

המוכר את השדה מכר את החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי אלו כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר חרוב המורכב וסדן השקמה, דאמר קרא: ויקם שדה עפרון וגו' [וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב], מי שצריך לגבול [סביב], יצאו אלו שאינן צריכין לגבול סביב; מכאן למיצרים מן התורה:

לאברהם למקנה לעיני בני חת. אמר ר' אלעזר: כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת בני חת עשרה פעמים, וללמדך שכל מי שמברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות. אמר ר' יודן: חמשה פעמים כתיב "ולבני ברזילי הגלעדי", ללמדך שכל מי שמאכיל פרוסה לצדיק כאילו מקיים חמשה חומשי תורה.

ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו. הדא הוא דכתיב: "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד". רודף צדקה זה אברהם, שנאמר: "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה". וחסד, שגמל חסד לשרה. ימצא חיים, שנאמר: "ושני חיי אברהם". צדקה וכבוד, אמר לו הקב"ה: אני אומנותי גמילות חסדים, תפסת אומנותי, בוא ולבוש לבושי, שנאמר: "ואברהם זקן בא בימים":