ילקוט שמעוני תורה צא

רמז צא וגם אמנה אחותי בת אבי. כשיטתן השיבן.

ויהי כאשר התעו אותי. אמר ר' חנן: הלואי נדרוש הדין קריא בתלתא אפין וניפיק ידוהי. כך אמר אברהם: בשעה שבקשו אומות העולם להזדווג לי עד שאני בבית אבא, נתקיים עלי הקב"ה; ובשעה שבקשו אומות העולם לענות אותי, נגלה עלי הקדוש ברוך הוא; ובשעה שבקשו אומה לתעות אותי מדרכיו של הקב"ה, העמיד להן הקב"ה שני גדולים משל בית אבא, כגון שם ועבר, והיו מתרים בהם.

ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך. אזלת למצרים, סחרת בה; אתית הכא, סחרת בה. אם ממון אתבעי, הא לך ממון וכסי עינך מנאי. דבר אחר: עשה לך כסות שיהיו הכל מביטין בו בכסות ולא ביפיה. נטל לבוש מלכות והלבישה ועשאה מטרונא, ולמה? כדי שלא יתבע אדם אותה, אלא יהו שומעין שהיא מלכה ומתיראין לתבוע אותה, שהיא מכוסה מן העין. ריש לקיש אמר: ביקש להקנותה בפני בעלה, לומר: כל השנים הללו היתה עמו ולא עשה לה דבר, וזה היתה עמו לילה אחת ועשה לה כל הכבוד הזה. דבר אחר, אמר להם: אתם כסיתם ממני את העין, בן שאתם מעמידים יהיה כסות עינים:

אסור להסתכל בצלם דמות רשע, שנאמר: "לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך". רבי אלעזר אמר, עיניו כהות, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות", משום דאסתכל ביה בעשו הרשע. והא גרמא ליה? והאמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קילל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר: הנה הוא לך כסות עינים, אל תקרי כסות אלא כהות עינים, שנאמר: "ותכהין עיניו"? הא והא גרמא ליה. אמר לה: הואיל וכסית מנאי ולא גלית לי שהוא אישך וגרמת לי הצער הזה, יהי רצון שיהיו לך בנים כסויי עינים:

ואת כל ונוכחת. אמר לה: כבר תוכחתיה דההוא גברא גבי, דתנינן: המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת; למה ז'? שהיתה מתחייבת ז' מלאכות וכו'. וכן המורד באשתו, מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת, מפני שהוא מתחייב לה שלשה דברים: שאר כסות ועונה.

ויתפלל אברהם אל האלהים. מתחילת הספר עד כאן לא נאמר בלשון הזה; וכיון שנתפלל אברהם, הותר אותו הקשר.

כי עצור עצר ה'. (נאמר) עצירה בפה, (ונאמר) עצירה בגרון, עצירה באוזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה, והכל על דבר שרי אשת אברם. אמר רבי ברכיה: על דטולמוס למקרב למסאנא דמטרונא וכו':

אמר רבי אלעזר: שתי עצירות אלו למה? אחת באיש, שכבת זרע; שתים באשה, שכבת זרע ולידה. במתניתא תנא: שתים באיש, שכבת זרע וקטנים; שלוש באשה, שכבת זרע וקטנים ולידה. רבינא אמר: שלוש באיש, שכבת זרע וקטנים ופי טבעת; ארבע באשה, שכבת זרע וקטנים ופי טבעת ולידה. בעד כל רחם, אפילו תרנגולת של אבימלך לא הטילה ביצתה.

מנין שאם לא מחל אדם לחברו, שהוא אכזרי? שנאמר: ויתפלל אברהם אל האלהים. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרו רבנן: כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה? שנאמר: "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו". אמר ליה: את אמרת מהתם? אנא אמרי מהכא: ויתפלל אברהם אל האלהים, וכתיב "וה' פקד את שרה כאשר אמר" [וגו'; כאשר אמר] אברהם על אבימלך:

החובל בחברו, אף על פי שלא ביקש החובל מן הנחבל צריך שיבקש עליו רחמים, שנאמר: ויתפלל אברהם; וכן אתה מוצא באיוב: "ואיוב עבדי יתפלל עליכם". וכן הוא אומר: "ונתן לך רחמים"; כל זמן שאתה רחמן, ירחם עליך המקום:

פרק כא

וה' פקד את שרה. זהו שאמר הכתוב: "וידעו כל עצי השדה", אלו הבריות, כמא דאת אמר: "כי האדם עץ השדה". "כי אני ה' השפלתי עץ גבוה", זה אבימלך, "כי עצור עצר". "הפרחתי עץ יבש", זה שרה. "אני ה' דברתי ועשיתי", לא כאלין דאמרין ולא עבדין; "דברתי", "למועד אשוב אליך", "ועשיתי", ויעש ה' לשרה כאשר דבר. "האנוש מאלוה יצדק", וכי אפשר לו לבשר ודם להיות צדיק יותר מבוראו? "הלא אם מעושהו יטהר גבר", וכי אפשר להיות טהור יותר מבוראו? מה אלישע אמר לשונמית? "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן", מה כתיב שם? "ותהר ותלד בן למועד אשר דבר אליה אלישע". דבריו של בשר ודם מתקיימין, דבריו של הקב"ה על אחת כמה וכמה! וה' פקד את שרה.

"כי תאנה לא תפרח", זה אברהם, כמא דאת אמרת: "כבכורה בתאנה בראשיתה" וגו'. "ואין יבול בגפנים", זה שרה, כמא דאת אמר: "אשתך כגפן פוריה". "כחש מעשה זית", וכי אותם המלאכים שבשרו את שרה כחשים היו? "מעשה זית", האירו פניה כזית. "ושדמות לא עשה אוכל", אותן השדים לא עשו אוכל. "גזר ממכלה צאן", כמא דאת אמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם". "ואין בקר ברפתים", כמא דאת אמר: "אפרים עגלה מלומדה". חזרה ואמרה שרה: מה אנא מובדא סברי מן בריי? חס ושלום, לית אנא מובדא סברי מן בריי, אלא "ואני בה' אצפה" וגו'. אמר לה הקב"ה: את לא אובדת סבריך, אף אנא לא מוביד סבריך, אלא וה' פקד את שרה. "יבש חציר נבל ציץ", יבש חצירו של אבימלך, נבל ציצו של אבימלך, "כי עצור עצר ה'". "ודבר אלהינו יקום לעולם", וה' פקד את שרה.

"לא איש אל ויכזב" וגו'. אמר רבי שמואל: פסוק זה לא ראשו סופו ולא סופו. ראשו "לא איש אל ויכזב" וגו', "ההוא אמר ולא יעשה" וגו'? אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם, "לא איש אל ויכזב"; ובשעה שהוא גוזר להביא רעה לעולם, "ההוא אמר ולא יעשה". בשעה שאמר לאברהם: "כי ביצחק יקרא לך זרע", "לא איש אל ויכזב"; ובשעה שאמר לו: "קח נא את בנך" וגו', "ההוא אמר ולא יעשה". בשעה שאמר הקב"ה למשה: "פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים", "לא איש אל ויכזב"; ובשעה שאמר לו הקב"ה: "הרף ממני ואשמידם", "ההוא אמר ולא יעשה". בשעה שאמר הקב"ה לאברהם: "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי", "לא איש אל ויכזב"; ובשעה שאמר לו: "ועבדום וענו אותם", "ההוא אמר ולא יעשה". כשאמר: "למועד אשוב אליך" – "לא איש אל ויכזב", אלא וה' פקד את שרה.

"מושיבי עקרת הבית", זו שרה, "ותהי שרי עקרה". "אם הבנים שמחה", היניקה בנים שרה.

וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה באמירה; ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה בדיבור. וה' פקד את שרה כאשר אמר, על ידי מלאך; ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה הוא. ר' יהודה אומר: וה' פקד את שרה, ליתן לה בן; ויעש ה' לשרה כאשר דבר, לברכה בחלב. אמר לו ר' נחמיה: וכי כבר נתבשרה בחלב? אלא מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותה. ר' אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא: נותן אני יראתה על כל אומות העולם, דלא יהו מונין לה וצווחין לה "עקרה". ר' יהודה בשם ריש לקיש: עיקר מטרין לא היה לה, וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין.

אמר רבי אחא: הקב"ה בעל פקדונות. עמלק הפקיד אצל הקב"ה חבילות של קוצים, והחזיר לו הקב"ה חבילות של קוצים, שנאמר: "פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל"; שרה הפקידה אצלו מצוות ומעשים טובים, והחזיר לה הקב"ה מצות ומעשים טובים, וה' פקד את שרה. אמר רבי יצחק, אמר הקב"ה, כתיב: "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע", וזאת שנכנסה לבית פרעה ולבית אבימלך ויצתה טהורה, אינו דין שתיפקד? אמר רבי יהודה בר רבי סימון, אף על גב דאמר רב הונא: מלאך הוא שממונה על התאוה, אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו, אלא הקב"ה הוא בכבודו פקדה, שנאמר: וה' פקד את שרה.

וה' פקד את שרה, הוא וסנקליטין שלו. מה כתיב למעלה מן הענין? ויתפלל אברהם. משל למלך שהיה לו אוהב והיה מחבבו יותר מדאי, וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה; וכיון שידעו כן, כל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו והוא מבקש מן המלך והמלך עושה לו חפצו. ולאותו אוהב לא נתן שררה. אמרו לו בני פלטין שלו: אדונינו המלך, אוהבך זה מבקש לאחרים שררה ולנפשו אינו מבקש. אמר המלך: בדין הוא שאתן לו: