ילקוט שמעוני תורה מב
<< · ילקוט שמעוני · תורה · מב · >>
רמז מב זכר ונקבה בראם. אמר ר' אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם וגו'. אמר ר' אלעזר בן עזריה: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד שידין ורוחין ולילין, שנאמר: "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו", מכלל דעד האידנא לאו בצלמיה אוליד. מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו עמד וישב בתענית ק"ל שנה והעלה זרזי תאנה על בשרו ופרש מן האשה? כי קאמרינן בשכבת זרע שיצא ממנו לאונסו.
ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו. מכאן אתה למד שלא היה קין לא מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו, עד שנולד שת. רבי שמעון אומר: משת עלו ונתיחסו כל הדורות של צדיקים וכו'. ר"מ אומר: גלוי בשר ערוה היו מהלכין כבהמה וכו'. רבי יהושע אומר: המלאך אש לוהט, והאש בא בבעילה בבשר ודם ואינה שורפת הגוף? אלא משעה שנפלו ממקום קדושתן, כחן וקומתן כבני אדם ולבושן גוש עפר. ר' צדוק אומר: מהם נולדו הענקים, "הנפילים היו בארץ". ר' יהושע בן קרחה אומר: ישראל נקראו בני אלהים, "בנים אתם" וגו', והמלאכים נקראו בני אלהים, שנאמר: "ברן יחד" וגו', ואלו עד שהיו במקום קדושתן נקראו בני אלהים.
ויולד בדמותו. מלמד שנולד מהול:
ויתהלך חנוך. אמרו לו: למה אינו נכנס בתוך טימוסן של צדיקים, אלא בתוך טימוסן של רשעים? רבי איבו אמר: חנוך היה חנף, פעמים צדיק פעמים רשע; אמר הקב"ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו. בראש השנה דנו, בשעה שהוא דן כל באי עולם. שאלו האפיקורסים את ר' אבהו: אין אנו מוצאין מיתה לחנוך. אמרו לו: נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה, "כי ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך". אמר להם: אם ללקיחה אתם דנין, נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן: "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה". אמר ר' תנחום: יפה השיבן רבי אבהו. מטרונה שאלה את רבי יוסי: אין אנו מוצאין מיתה בחנוך. אמר לה: אילו נאמר "ויתהלך חנוך" ושתק, הייתי אומר כדברך; כשהוא אומר: ואיננו כי לקח אותו אלהים, איננו בעולם כי לקח וגו'.
מאדם ועד המבול אלף ותרנ"ו, חנוך קבר את אדם וחיה אחריו נ"ח שנים, מתושלח הוציא שנותיו עד המבול. יעקב שימש את אברהם אבינו ט"ו שנים ואת שם נ"ח שנה. שם שימש את מתושלח צ"ח שנה, מתושלח את האדם הראשון רמ"ג שנה. נמצאת אומר: ד' אנשים בתוך כ"ב דורות. שבעה הן שקיפלו את העולם כולו: אדם הראשון, מתושלח, שם, יעקב, עמרם, אחיה השילוני, ואליהו, והוא עדיין קיים. תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך, ומשיח, ואליהו, ואליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה; ויש אומרים: הוציאו חירם, ונכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי.
ויהיו כל ימי מתושלח. אמרו: מתושלח צדיק גמור היה, וכל דבור ודבור שהיה יוצא מפיו היה מושל ר"ל משלים בשבחו של הקב"ה, והיה שונה ט' מאות סדרי משנה. כיון שמת, שמעו קול רעש ברקיע שהיו עושין לו הספד, והיו יורדין דמעות מעיני חיות על מקום פטירתו. כיון שראו כך, עשו לו הספד מלמטה, וקבע להן הקב"ה זמן אחר זמן לדור המבול בשכר שהספידוהו, שבעה ימים:
ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו. לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, לא הוה צריך קריא למימר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו. אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, השליטו על הכל: הפרה היתה נשמעת לו לחרוש, התלם היה נשמע ליחרש. וביום שחטא המרידו עליו ונחו. כיון שעמד נח, נחמן, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן "למען ינוח שורך"; מה נייחא שנאמר להלן נייחת שור, אף נייחא האמורה כאן נייחת שור. ריש לקיש אמר: לא השם הוא המדרש וכו', אלא עד שלא עמד נח היו המים עולין ומציפין אותן בקבריהן שני פעמים, דכתיב: "הקורא למי הים", אחד בשחרית ואחד בערבית, הדא הוא דכתיב: "כמו חללים שוכבי קבר", שוכבים שלהן חללים היו. וכיון שעמד נח, נחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן: "יבוא שלום ינוחו על משכבותם"; מה נייחא האמורה להלן נייחת קבר, אף נייחא האמורה כאן נייחת קבר. רבי אליעזר אמר: לשם קרבנו נקרא, "וירח ה' את ריח הניחוח". רבי יוסי אומר: על שם נייחת התיבה נקרא, שנאמר: "ותנח התיבה".
ויולד בן. מפני מה לא אמרו בשמו, כקינן, כמהללאל, כירד, כחנוך? מלמד שמתושלח חכם גדול היה, והיה מזהיר לאביו שלא יקראנו בשמו, שאנשי דור המבול מכשפים הן, שמא יהרגוהו בכשפים. וכיון שנולד, הוא קראו נח, ולאביו אמר: קרא אותו מנחם, שהוא מנחם את דורו. אמרו: "זה ינחמנו ממעשינו"; אמר להם: אם אתם חוזרים בתשובה הוא מנחם אתכם. דבר אחר: ויולד בן, שממנו נבנה העולם.
זה ינחמנו. וכי נביא היה למך? אמר ר' שמעון בן יהוצדק: מסורת היה לאדם; כשנאמר לו: "ארורה האדמה בעבורך", אמר לפניו: רבונו של עולם, עד מתי? אמר לו: עד שיולד אדם מהול ממעי אמו; וכיון שנולד, אמר: זה ינחמנו.
תנו רבנן: רשע בא לעולם, רעה באה לעולם, שנאמר: "בבא רשע בא גם בוז"; אבד רשע מן העולם, טובה באה לעולם, שנאמר: "ובאבוד רשעים רנה". צדיק נפטר מן העולם, רעה באה לעולם, שנאמר: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" וגו'; צדיק בא לעולם, טובה באה לעולם, שנאמר: זה ינחמנו ממעשנו: