ילקוט שמעוני תורה לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ילקוט שמעוני · תורה · לח · >>

רמז לח אמר שמואל: יצר הרע כמין חטה הוא, רובץ על מפתחי הלב, שנאמר: לפתח חטאת רובץ. עד שהוולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר: "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך" וגו'. וכיון שיצא לאור העולם, בא מלאך וסטרי על פיו ומשכח כל התורה, שנאמר: לפתח חטאת רובץ. אמר ליה אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע נתון באדם? משעת יציאה או משעת יצירה? [אמר לו: משעת יצירה]. אמר לו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר: לפתח חטאת רובץ. אמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי נתנה באדם? משעת יצירה או משעת פקידה? אמר לו: משעת יצירה. אמר לו: אפשר לחתיכה של בשר שתתקיים בלא מלח ג' ימים ואינה מסרחת? אלא משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו, "חיים וחסד עשית עמדי ופקודתם שמרה רוחי":

ויאמר קין אל הבל אחיו. על מה היו מדיינין? אמרו: בואו ונחלוק את העולם; אחד נטל את הקרקעות, ואחד נטל מטלטלין. דין אמר: ארעא דאת קאים עלה דידי, ודין אמר: מה דאת לביש דידי. דין אמר: חלוץ, ודין אמר: פרח. מתוך כך, ויקם קין וגו'. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין? זה אומר: בתחומי יבנה בית המקדש, וזה אומר: בתחומי יבנה, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש כמא דאת אמר: "ציון שדה תיחרש". ר' יהודה אומר: על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר ר' אבהו: חוה הראשונה חזרה לעפרה, ועל מה היו מדיינין? אמר רב הונא: על תאומה יתרה שנולדה עם הבל; זה אומר: אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר: אני נוטלה שנולדה עמי; ומתוך כך ויקם קין.

אמר ר' יוחנן: הבל היה גבור מקין, שאין תלמוד לומר ויקם, אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו: שנינו בעולם, מה אתה הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו רחמים. מיד עמד עליו והרגו. מן תמן אינון אמרין: טב לביש לא תעביד וכו'.

ויהרגהו. במה הרגו? רשב"ג אומר: בקנה הרגו, דכתיב: "וילד לחבורתי", דבר שהוא עושה חבורה. ורבנין אמרי: באבן הרגו, שנאמר: "כי איש הרגתי לפצעי", דבר שהוא עושה פצעים. ויש אומרים: נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר, שנאמר: "ותיטב לה' משור פר", ומשם הרגו, מן הצואר, מקום הסימנין. ומי קברו? אמר ר' אלעזר בן פדת: עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן, א' לשחיטה, וא' לכיסוי הדם.

רבי יהושע דסכנין כשם רבי לוי אמר, כתיב: "חרב פתחו רשעים" וגו'. "חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם", זה קין; "להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך", זה הבל. "חרבם", לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא. מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו. אמר לו: מי הרגו? אמר לו: מה את בעי ליה גבי, ואנא בעי ליה גבך. אמר ליה: לא אמרת כלום. אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל, והיה בעל הגינה רץ אחריו, אמר לו: מה בידך? אמר לו: אין בידי כלום. אמר לו: והלא ידיך מלוכלכות? כך אמר קין להקב"ה: השומר אחי אנכי?

אמר לו הקב"ה: הא רשע, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו, והיה בעל המרעה רץ אחריו. אמר לו: מה בידך? אמר לו: אין בידי כלום. אמר לו: והלא הוא מפעה אחריך! כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח).

קול דמי אחיך. שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות, אדם נותן ממון מתכפר לו; דיני נפשות, דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם, שכן מצינו בקין שהרג את אחיו, שנאמר: קול דמי אחיך. אינו אומר "דם אחיך" אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר: דמי אחיך, שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות, חבורות חבורות, שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצוארו. ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל, שוב לא פתחה, שנאמר: "מכנף הארץ זמירות שמענו", מכנף הארץ ולא מפי הארץ. איתיביה חזקיה אחיו: "ותפתח הארץ את פיה"? אמר לו: לרעה פתחה, לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: גלות מכפרת מחצה; מעיקרא כתיב "נע ונד", ולבסוף כתיב "וישב בארץ נוד". אמר רב יהודה אמר רב: גלות מכפרת ג' דברים, שנאמר: "כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר". רבי יוחנן אמר: גלות מכפרת על הכל, שנאמר: "כתבו את האיש הזה ערירי", ובתר דגלה כתיב: "ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו":

רבי יודן אמר: דמו ודם זרעיותיו. "אם לא את דם נבות ואת דם בניו" אין כתיב כאן, אלא "את דמי נבות ואת דמי בניו", דמו ודם זרעיותיו. רבנין אמרין: "וימת בדם בן יהוידע" אין כתיב כאן, אלא "בדמי בן יהוידע", דמו ודם זרעיותיו.

צועקים אלי. אמר רשב"י: קשה הדבר לאמרו ואי אפשר לפה לפרשו. משל לשני אטליטין שהיו עומדין ומתגוששין לפני המלך, אילו רצה המלך פרשן. לא רצה המלך לפרשן, נתחזק אחד על חברו והרגו, והיה מצווח ואומר: מאן יבעי דיני קדם מלכא? כך קול דמי אחיך וגו'. לעלות למעלה לא היתה יכולה, שהרי עדיין לא עלתה לשם נשמה; ולמטה ולא היתה יכולה לעמוד, שעדיין לא נקב שם אדם, והיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים.

ועתה ארור אתה. אמר רשב"ג: בג' מקומות דברו הכתובים בלשון מועט; ועתה ארור אתה, "ואם בריאה יברא ה'", "ואנכי פציתי פי לה'".

כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך. ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא. ר' אלעזר אמר: לך אינה נותנת, ולאחר נותנת. רבי יוסי בר חנינא אמר: לא לך ולא לאחר. ודכוותא "זרע רב תוציא השדה", ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: זורע סאה ומכניס סאה. אמר ר' נחמיה: אם כן פרנסה מנין? אלא הראויה לעשות עשרים עושה י"ו.

גדול עוני מנשוא. לעליונים ותתחתונים אתה סובל, ולפשעי אי אתה סובל? דבר אחר: גדול עוני מנשוא, משל אבא. אבא עבר על מצוה קלה ונטרד מגן עדן; זו שהיא עבירה חמורה, שפיכות דמים, על אחת כמה וכמה.

הן גרשת אותי. אתמול גרשת את אבא, ועכשיו את מגרשני; שמא מפניך אסתר?:

תנו רבנן, ג' באו בעלילה: קין ועשו ומנשה. קין, דכתיב: גדול עוני מנשוא. עשו, דכתיב: "הברכה אחת היא לך אבי". מנשה, בתחילה קרא לאלוהות הרבה, ולבסוף קרא לאלהי אבותיו.

כיון שהגיע קצו של אדם, הכל מושלין בו, שנאמר: והיה כל מוצאי יהרגני. רבא אמר, מן הדין קרא: "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך".

רבי צדוק אומר: נכנסה שנאה גדולה בלבו של קין על מנחתו שנתרצית, ולא עוד, אלא שהיתה תאומתו של הבל יפה בנשים וחמד אותה בלבו, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, זו אשה שנמשלה לשדה.

רבי יוחנן אמר: לא היה יודע קין שנסתרות לפני הקב"ה, ולקח נבלתו של הבל וטמנה בשדה. אמר לו הקב"ה: אי הבל אחיך? אמר לפניו: רבונו של עולם, שומר שדה וכרם שמתני; השומר אחי אנכי? אמר קין: גדול עוני מנשוא. ולא עוד, אלא עכשיו יעמוד צדיק אחד בארץ ויזכיר שמך הגדול עלי ויהרגני. מה עשה הקב"ה, נטל אות אחת מכ"ב אותיות שבתורה ונתן על זרועו של קין שלא יהרג, שנאמר: וישם ה' לקין אות.

הכלב שהיה משמר צאנו של הבל, הוא היה משמר נבלתו מכל חיות השדה ומכל עוף השמים, והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלין עליו, ולא היו יודעים מה לעשות. עורב אחד שמת רעהו אמר: אני מלמד לאדם זה מה לעשות. נטל את רעהו, וחפר בארץ לעיניהם וקברו. אמר אדם: כעורב הזה נעשה; נטל נבלתו של הבל וקברו בארץ. ושילם הקב"ה שכר טוב, ועורבים בעולם הזה כשהן מולידין בניהן ורואין אותן לבנים, בורחין מלפניהן, סבורים שהם בני נחש. נותן מזונן בלי חוסר, שנאמר: "מי יכין לעורב צידו". ולא עוד, אלא קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותם, שנאמר: "נותן לבהמה לחמה" וכו':

לכן כל הורג קין. רבי יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל. אמר להן הקב"ה: לכן אני אומר, כל הורג קין להרג יהיה. אמר ר' לוי: בא נחש הקדמוני לתבוע דינו של הבל. אמר לו הקב"ה: לכן אני אומר, כל הורג קין להרג יהי. לא כדינין של רוצחנין דינו של קין; קין הרג ולא היה יודע ממי ללמוד. מכאן ואילך, כל הורג קין יהרג.

וישם ה' לקין אות. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: הזריח לו גלגל חמה. אמר ר' נחמיה: לאותו רשע היה מזריח לו הקב"ה גלגל חמה? אלא מלמד שהזריח לו את הצרעת, כמא דאת אמר: "והאמינו לקול האות האחרון". רב אמר: כלב מסר לו; דבר אחר: קרן הצמיח לו. דבר אחר: עשאו אות לרוצחנין; דבר אחר: עשאו אות לבעלי תשובה. ויש אומרים: תלאו ברפיון, ובא מבול ושטפו.

ויצא קין מלפני ה'. מהיכן יצא? הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה. דבר אחר: יצא כמערים וכמרמה בבוראו. דבר אחר: יצא שמח, כמא דאת אמר: "הנה הוא יוצא לקראתך". פגע בו אדם הראשון, אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ופשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר: כך הוא כח של תשובה, ולא הייתי יודע? מיד עמד אדם הראשון ואמר: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות". וישב בארץ נוד.

שמען קולי. לפי שהיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את קין ואת תובל קין. שהיה למך סומא, ותובל קין ראה את קין, ונדמה לו כחיה, ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן והרגו. והיו נשיו פורשות ממנו, והוא מפייסן: וכי איש אשר הרגתי, וכי פצעתיו מזיד, שיהא הפצע קרוי על שמי? וילד אשר הרגתי, לחבורתי נהרג? הלא שוגג הייתי! קין שהרג מזיד, נתלה לז' דורות; אני שהרגתי שוגג, לא כל שכן:

ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך. זהו שאמר הכתוב: "קראו בשמותם עלי אדמות".

ויולד לחנוך את עירד וגו'. אמר ר' יהושע בן לוי: כולהון לשון מרדות הן. עירד, עורדן אני מן העולם. מחויאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל, מתישן אני מן העולם. למך, מה לי ללמך ולתולדותיו?

ויקח לו למך שתי נשים וגו'. אמר ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון: כך היו אנשי דור המבול עושין; היה כל אחד מהן לוקח לו שתי נשים, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש. זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאילו היא אלמנה בחייה. זו שהיתה לתשמיש, היה משקה אותה כוס עיקרין שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה. הדא הוא דכתיב: "רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב". תדע לך שהוא כן, שהרי הברור שבהן היה למך, והלך ולקח לו שתי נשים, הדא הוא דכתיב: ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה, דעדה מניה, ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו.

יושב אהל ומקנה. לשעבר היו מקנין להקב"ה במטמונים; חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא. הדא הוא דכתיב: "שם מושב סמל הקנאה המקנה".

כל תופש כנור ועוגב. אדרכלין וכרבלין.

תובל קין. תיבל עבודתו של קין: קין הרג, ולא היה לו במה להרוג; אבל זה לוטש כל חורש נחשת וברזל.

נעמה. אשתו של נח היתה; ולמה היו קורין אותה נעמה? שהיו מעשיה נאים ונעימים. רבנן אמרי: נעמה אחרת היתה; ולמה היו קוראים אותה נעמה? שהיתה מנעמת בתוף לע"ז.

ויאמר למך לנשיו וגו'. תבען לתשמיש. אמרו: למחר מבול בא, ונהיה פרות ורבות למארה. אמר להן: כי איש הרגתי לפצעי, שיבואו עלי פצעים בשבילו, וילד לחבורתי, שיבואו עלי חבורות בשבילו? אתמהא. קין הרג ונתלו לו שבע דורות; אני שלא הרגתי, אינו דין שיתלו לי ע"ז דורות? רבי אומר: הרי זה קל וחומר של חשך; אם כן, מהיכן הקב"ה גובה שטר חובו? – אם איש למה ילד, ואם ילד למה איש? איש לאברים וילד לשנים. אמרו לו: איתא ניזל גבי אדם. אזלין לגבי אדם, אמר להם: עשו את שלכם, והקב"ה עושה את שלו. אמרו לו: אסיא, אסי חגירתך! כלום פירשת מחוה ק"ל שנים, אלא כדי שלא תוליד ממנה בן? אתמהא. כיון ששמע כן, נזקק להעמיד תולדות: