ילקוט שמעוני על תהלים פ
חלוקה לפי רמזים
רמז תתכז
למנצח אל שושנים וגו' רועה ישראל האזינה. מה שנת גאולה פרנסה, אף שנת פרנסה גאולה. מה פרנסה בכל יום, אף גאולה בכל יום. מה הגאולה פלאים, אף הפרנסה פלאים. אמר רבי שמואל בר נחמני: והפרנסה גדולה מן הגאולה, שהגאולה על ידי מלאך, שנאמר: "המלאך הגואל אותי", והפרנסה על ידי עצמו, שנאמר: "האלהים הרועה אותי"; הוי רועה ישראל האזינה.
נוהג כצאן יוסף. יוסף כנס משנות השובע לשנות הרעב, אף אנו כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא. מה יוסף כלכל כל אחד לפי מעשיו, שנאמר: "ויכלכל יוסף את אביו", אף אנו כלכלנו לפי מעשינו. אמר רבי מנחם בשם רבי אבין: מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה, אף אנו גמלנוך רעות, גמול אותנו טובות. נוהג כצאן, אמר אסף: רבון העולמים, אם חטאו לפניך כבני אדם, אל תפרע מהם אלא כצאן, שאין להם עוון ואין להם עונש.
רמז תתכח
ארבע הופעות הן: ראשונה במצרים, שנאמר: רועה ישראלה האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה. הופעה שניה במתן תורה, שנאמר: "הופיע מהר פארן". שלישית לימי גוג ומגוג, שנאמר: "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע". רביעית לימות המשיח, שנאמר: "מציון מכלל יופי אלהים הופיע".
לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך, חמשה דברים ישֵנים הם בעולם: הגבורה, עוררה את גבורתך; הקשת, "עריה תעור קשתך"; החרב, "חרב עורי על רועי"; הזרוע, "עורי לבשי עוז זרוע ה'"; הקנאה, "כאיש מלחמות יעיר קנאה" וכו'.
ותשקמו בדמעוות שליש. אמר רבי אלעזר: שלש דמעות הוריד עשו מעיניו, אחד מעינו של ימין, ואחד מעינו של שמאל, והשלישית היתה קשורה בעינו, שנאמר: ותשקמו בדמעות שליש, "שלש" אינו אומר אלא שליש. רבי אמר, ואית דאמרי משמיה דרבי שמלאי: אמרו ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא, רבונו של עולם, בזכות שלש דמעות שהוריד עשו מעיניו השלטתו מסוף העולם ועד סופו ונתת לו שלום בעולם הזה, אנו שדמעתנו תדירה ביום ובלילה כלחם, על אחת כמה וכמה שתמלא עלינו רחמים, לכך נאמר: האכלתם לחם דמעה.
רמז תתכט
גפן ממצרים תסיע. מה הגפן הזו בוצרין אותה והיא שותקת, דורכין אותה והיא שותקת, ובסוף היא מגרה את קרנה וקרניה משתנין לאדם ומפילין אותו, כך ישראל לעובדי אלילים. מה הגפן משליכין עליה גולגליות וארנוניות, ובסוף משהיין עולה על ראשו הוא לוקה, כך ישראל, "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו". ריש לקיש אמר, אומה זו כגפן נמשלה: זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה לו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנין שבישראל. והיינו דשלחו מתם: יבעון אתכליא רחמי על עליא, דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא, וכן אתה אומר: "ובגפן שלשה שריגים". אמר רבי ירמיה בר אבא: "גפן", אלו ישראל. "שלשה שריגים", אלו שלש רגלים שישראל עולים בכל שנה. "והיא כפורחת עלתה נצה", הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות. "הבשילו אשכולותיה ענבים", הגיע זמנן של מצרים לשתות כוס התרעלה.
גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הזאת אינה נטעת ערבוביא אלא שורות שורות, כך היו ישראל חונים במדבר דגלים דגלים, "איש על דגלו באותות". מה הגפן הזו בולשין תחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך ישראל, תגרש גוים ותטעה. מה הגפן הזו כל מה שאתה מפנה מפניה היא משבחת, כך הם ישראל, פנית לפניהם שלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו שומרה עולה למעלה הימנה ומשמרה, כך ישראל, שומרה עולה למעלה מהם ומשמרם, שנאמר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". מה הגפן הזה נמוך מכל האילנות, אף ישראל נמוכים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. מה הגפן הזו, שרביט אחד עולה ממנו והוא מכניע כל האילנות, כך ישראל, צדיק אחד עומד מהם ושמעו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ", וכתיב: "בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ". מה הגפן הזו יש בו יין ויש בו חומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך ישראל מברכין על מדת הטוב "הטוב והמטיב", ועל מדת הפורענות "ברוך דיין האמת". מה הגפן הזו יש בו יין ויש בו חומץ, יש בו ענבים ויש בו צימוקים, כך הם ישראל, יש בהם מקרא משנה הלכות ואגדות. מה הגפן הזו, מי שאוכל ממנה בוסר שניו קהות עליו, כך כל מי שבא ומזדווג עם ישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהן: פרעה, סיחון ועוג, ושלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו העלין חופין על האשכולות, כך ישראל, עמי הארץ חופין על בני תורה. מה הגפן הזו יש בו אשכולות גדולים וקטנים, וכל אשכול הגדול מחברו נמוך מחברו, כך כל מי שגדול מחברו נמוך מחברו. מה הגפן הזו כל השותה מיינה פניו מצהילות, אף ישראל, "חכמת אדם תאיר פניו". מה הגפן הזו סמוכה על גבי קנים והיא חיה, כך הם ישראל, אינם חיים אלא בזכות התורה שהיא כתובה בקנה. מה הגפן הזו סומכין אותה על גבי עצים יבשים והיא חיה, כך הם ישראל, אינם חיים אלא בזכות אבותיהם אף על פי שמתו, "וזכרתי את בריתי יעקב". מה הגפן הזו נרמסת ברגל ואחר כך מעלין אותה על שלחן של מלכים, כך הם ישראל בעולם הזה. אחר כל השבח הזה, למה פרצת גדריה (פס' יג)? כתאנה זו שעומדת בפרשת דרכים, כל מאן דבעי עדי בה.
יכרסמנה חזיר מיער, זה עשו הרשע. וזיז שדי ירענה, אלו המלכיות.
אלהים צבאות שוב נא וגו', ר' מנחמא ורב נחמן בשם ר' עקיבא דקסרין, פקוד מה שאמרת לשרה, "וה' פקד את שרה". וכנה אשר נטעה ימינך, באיזה זכות העולם עומד? ר' אבא בר כהנא אומר: בזכות מלכי בית דוד, "אשר הכינני". ר' לוי אמר: בזכות התורה המכוננת בארון. ורבנן אמרי: בזכות ישראל, "ותכונן את עמך ישראל לך עד עולם".
תהי ידך על איש ימינך, זה אברהם. ועל בן אמצת לך, זה יצחק. ולא נסוג ממך, זה יעקב, שנאמר: "כי לא יטוש ה' את עמו" וגו'.
רמז תתל
יכרסמנה חזיר מיער, זה המלך. וזיז שדי ירענה, זה האוסטרולוטין. דבר אחר: וזיז שדי, זה וזה. דבר אחר: חזיר מיער, העי"ן תלויה: אם זכיתם – "מיאור", כשם שאין חיות הים שולטות ביבשה כך אין שולטין בך; ואם לאו – מן יער, מן חיותא דחורשא. כיוצא בו אתה אומר: "משא מדבר ים", אם ים למה מדבר ואם מדבר למה ים? אלא אם זכיתם הרי הם כחיות הים, שכיון שעולות ליבשה מיד הם מתות; ואם לאו הרי הם כחיות המדבר. ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון: כל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, אסף אמר: יכרסמנה חזיר מיער, ומשה אמר: "ואת החזיר כי מפריס פרסה היא", למה מושלה כחזיר? אלא מה חזיר זה, בשעה שהוא רובץ הוא פושט טלפיו לומר: ראוני שאני טהור, כך אומה זו, גוזלת וחומסת ונראית כאילו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד בקסרין שהיה הורג המנאפים והגנבים והמכשפים, ואמרו סנקליטין שלו שעשה שלשתן בלילה אחד, כך עשו, כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותן, כיון שהגיע לארבעים שנה דמה עצמו לאביו, אמר: אבא נשא אשה לארבעים שנה אף אני נושא למ' שנה, הדא הוא דכתיב: "ויהי עשו בן ארבעים שנה".
ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה. אמר רבי יוחנן אין לנו אלא הארת פניך בלבד די לנו שנאמר האר פניך ונושעה.
חלוקה לפי פסוקים
<< · ילקוט שמעוני על תהלים · פ · >>
פסוק ב
נוהג כצאן יוסף. יוסף כנס משנות השובע לשנות הרעב, אף אנו כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא. מה יוסף כלכל כל אחד לפי מעשיו, שנאמר: "ויכלכל יוסף את אביו", אף אנו כלכלנו לפי מעשינו. אמר רבי מנחם בשם רבי אבין: מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה, אף אנו גמלנוך רעות, גמול אותנו טובות. נוהג כצאן, אמר אסף: רבון העולמים, אם חטאו לפניך כבני אדם, אל תפרע מהם אלא כצאן, שאין להם עוון ואין להם עונש.
ארבע הופעות הן: ראשונה במצרים, שנאמר: רועה ישראלה האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה. הופעה שניה במתן תורה, שנאמר: "הופיע מהר פארן". שלישית לימי גוג ומגוג, שנאמר: "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע". רביעית לימות המשיח, שנאמר: "מציון מכלל יופי אלהים הופיע".פסוק ג
פסוק ו
פסוק ט
פסוק יד
יכרסמנה חזיר מיער, זה המלך. וזיז שדי ירענה, זה האוסטרולוטין. דבר אחר: וזיז שדי, זה וזה. דבר אחר: חזיר מיער, העי"ן תלויה: אם זכיתם – "מיאור", כשם שאין חיות הים שולטות ביבשה כך אין שולטין בך; ואם לאו – מן יער, מן חיותא דחורשא. כיוצא בו אתה אומר: "משא מדבר ים", אם ים למה מדבר ואם מדבר למה ים? אלא אם זכיתם הרי הם כחיות הים, שכיון שעולות ליבשה מיד הם מתות; ואם לאו הרי הם כחיות המדבר. ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון: כל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, אסף אמר: יכרסמנה חזיר מיער, ומשה אמר: "ואת החזיר כי מפריס פרסה היא", למה מושלה כחזיר? אלא מה חזיר זה, בשעה שהוא רובץ הוא פושט טלפיו לומר: ראוני שאני טהור, כך אומה זו, גוזלת וחומסת ונראית כאילו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד בקסרין שהיה הורג המנאפים והגנבים והמכשפים, ואמרו סנקליטין שלו שעשה שלשתן בלילה אחד, כך עשו, כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותן, כיון שהגיע לארבעים שנה דמה עצמו לאביו, אמר: אבא נשא אשה לארבעים שנה אף אני נושא למ' שנה, הדא הוא דכתיב: "ויהי עשו בן ארבעים שנה".
פסוק טו
פסוק יח
פסוק כ
<< · ילקוט שמעוני על תהלים · פ · >>