ילקוט שמעוני על בראשית מ י

[עריכה]

ובגפן שלשה שריגים. אמר ר' חייא: אלו ג' שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור, פעמים ששנים כאן ואחד בארץ ישראל, פעמים שאחד כאן ושנים בארץ ישראל, ויהבו ביה רבנן עינייהו ברבנא נחמיה ורבנא עוקבא בני ברתיה דרב. רבא אמר אלו: שלשה שרי גוים שמלמדין זכות על ישראל בכל דור ודור. תנא, ר' אליעזר אומר: גפן, זה העולם. שלשה שריגים, זה אברהם יצחק ויעקב. והיא כפורחת עלתה נצה, אלו אמהות. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו השבטים. אמר ליה ר' יהושע: וכי מראין לאדם מה שהיה? והלא אין מראין לו לאדם אלא מה שעתיד להיות. אלא גפן, זה תורה. שלשה שריגים, זה משה ואהרן ומרים. והיא כפורחת עלתה נצה, אלו סנהדרין. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו צדיקים שבכל דור ודור. אמר רב גידל: עדיין צריכין אנו למודעי, שהיה ר' אלעזר המודעי אומר: גפן, זה ירושלים. שלשה שריגים, זה מקדש ומלך וכהן גדול. והיא כפורחת עלתה נצה, אלו פרוחי כהונה. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו הנסכים. ר' יהושע בן לוי מוקי לכולה במתנות: גפן, זו תורה. שלשה שריגים, אלו באר, עמוד הענן ומן. והיא כפורחת עלתה נצה, אלו הבכורים. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו הנסכים. ור' ירמיה בר אבא אמר: גפן, אלו ישראל, וכן הוא אומר: "גפן ממצרים תסיע". שלשה שריגים, אלו שלשה רגלים שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה. והיא כפורחת, הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות, וכן הוא אומר: "ובני ישראל פרו וישרצו". עלתה נצה, הגיע זמנן של ישראל ליגאל, וכן הוא אומר: "ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי". הבשילו אשכלותיה ענבים, הגיע זמנם של מצרים לשתות כוס התרעלה, והיינו דאמר רבא: שלשה כוסות האמורים במצרים למה? אחד ששתה בימי משה, ואחד ששתה בימי פרעה נכה, ואחד שעתידים לשתות עם כל חברותיה.

אמר ריש לקיש: אומה זו כגפן נמשלה. זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנין שבישראל. והיינו דשלחו מתם: יבעון רחמי אתכליא על עליא, שאלמלא עליא לא מתקיימי אתכליא. מה הגפן הזו בוצרין אותה והיא שותקת, דורכים אותה והיא שותקת, ולבסוף היא מגרה את קרנה וקרנותיה משיגין לאדם ומפילין אותו. ומה הגפן משליכין עליה גולגליות וארנוניות ובסוף משהיין עולה על ראשו הוא לוקה, כך ישראל, "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו". מה גפן זאת אינה נטעת בערבוביא אלא שורות שורות, כך ישראל חונין במדבר דגלים דגלים, איש על דגלו באותות. מה הגפן הזו בולשין תחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך ישראל, "תגרש גוים ותטעה". מה הגפן הזו, כל מה שאתה מפנה מפניה היא משבחת, כך הן ישראל, פנית לפניהם שלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו שומרה עולה למעלה ממנה ומשמר, כך ישראל, שומר שלהן עומד למעלה מהן ומשמרן, שנאמר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". מה הגפן הזו נמוכה מכל האילנות, כך ישראל נמוכין בעולם הזה; אבל לעתיד לבוא עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. מה הגפן הזו, שרביט אחד עולה ממנה והוא מכניע כל האילנות, כך ישראל, צדיק אחד עומד ושמעו הולך מסוף העולים ועד סופו, "ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ", "בהם ינגח יחדו אפסי ארץ". מה הגפן הזו יש בה יין ויש בה חומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך הם ישראל, מברכין על מדת הטוב "ברוך הטוב והמיטיב", ועל מדת פורענות "ברוך דיין האמת". מה הגפן הזו יש בה יין ויש בה חומץ ויש בה ענבים ויש בה צימוקים, כך הם ישראל, יש בהם מקרא משנה הלכות אגדות. מה הגפן הזאת, מי שאוכל ממנה בוסר שניו קהות עליו, כך כל מי שבא ומזדווג עם ישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם: פרעה, סיחון ועוג, ול"א מלכים. מה הגפן, העלין חפין על האשכולות, כך ישראל, עמי הארץ חפין על בני תורה. מה הגפן הזו יש בה אשכולות גדולים וקטנים, וכל אשכול הגדול מחבירו נמוך מחבירו, כך כל מי שהוא גדול מחבירו נמוך ממנו. מה הגפן הזו, כל האוכל ממנה פניו מצהילות, כך "חכמת אדם תאיר פניו". מה הגפן הזו סומכין עליה על גבי קנים והיא חיה, כך הם ישראל, אין חיים אלא בזכות התורה שהיא כתובה בקנה. מה הגפן הזו, סומכין אותה על גבי עצים יבשים והיא חיה, כך גם ישראל, אינן חיים אלא בזכות אבותיהם, אף על פי שמתו "וזכרתי" וגו'. מה הגפן הזאת, בתחילה היא נרפסת ואחר כך מעלין אותה לפני מלכים, כך הם ישראל בעולם הזה, "על גבי חרשו" וגו' "ושארא ברגלים", "תרמסנה רגל". אבל לעתיד לבוא, "והיו מלכים אומניך":