ילקוט שמעוני על בראשית לו לא
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. ר' יצחק פתח: "אלונים מבשן עשו משוטיך". נמשלו אומות העולם כספינה, מה ספינה זו עושים לה תורן ממקום אחד והוגנים ממקום אחר, כך אומות העולם, "שמלה ממשרקה", "שאול מרחובות הנהר".
"נחלה מבוהלת בראשונה", ואלה המלכים; "ואחריתם לא תבורך", "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". בשעה שזה מעמיד מלכים, זה מעמיד שופטים; זה מעמיד אלופים, זה מעמיד נשיאים. זה העמיד שמונה: בלע, יובב, חושים, שמלה, שאול, הדד, בעל חנן, הדר; וזה העמיד שמונה: שאול, ואיש בושת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט. בא נבוכדנאצר וביטל של אלו ושל אלו, שנאמר: "שם תבל כמדבר ועריו הרס". בא אויל מרודך ונתן גדולה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדולה להמן. משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד, וכלו מזונותיו, ובא אחד והספיק לו מזונות, ואמר המלך: אין לי עסק אלא עם זה שהספיק לו מזונות. כך אמר הקב"ה: כבר היתה מלכות עקורה מאדום, ובאתה בצרה והספיקה מלכים, אין לי עסק אלא עמה; הדא הוא דכתיב: "כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום"; אף על פי כן, "טבח [גדול] בארץ אדום".