ילקוט שמעוני על בראשית לה ה
ויסעו ויהי חתת אלהים. אמרו: אם שני בני יעקב עשו הדבר הגדול הזה, אם יאספו כולם יכולים להחריב את העולם; ונפל פחדו של הקב"ה עליהם, לכך לא רדפו אחרי בני יעקב.
רבותינו אמרו: אף על פי שלא רדפו אחריהם בפעם ההיא, אבל לאחר שבע שנים רדפו ונתכנסו כל מלכי האמורי על בני יעקב, ובקשו להרגם בבקעת שכם. לפי שלאחר מיכן חזר יעקב ובניו לשכם ועמדו שם וישבו שם. אמרו: לא די להם שהרגו כל אנשי שכם, אלא שיורשים את ארצם? נתקבצו כולם ובאו עליהם להרגם.
כיון שראה יהודה כך, קפץ לתוך מערכת הרגלים הנלחמים עמהם, והרג בתחילה לישוב מלך תפוח, שהיה מכוסה מראשו ועד רגליו בברזל ובנחושת והיה רוכב על הסוס, והיה מורה חניתות בשתי ידיו מעל הסוס לפניו ולאחריו, לא יחטיא בכל מקום שהיה מטיל, כי היה גבוה בכוחו לירות בשתי ידיו. כיון שראהו יהודה לא נתיירא ממנו ולא מגבורתו; קפץ ורץ לקראתו. נטל אבן מן הארץ משקלה ששים סלעים והשליכה עליו, והוא היה רחוק ממנו שני חלקי ריס, שהן מאה ושבעים ושבעה אמות ושליש. והוא היה בא לקראת יהודה, מקושט בכלי ברזל ומורה חניתות, והכהו יהודה באותה האבן על מגינו והפילו מן הסוס. כיון שרצה לקום, רץ יהודה וביקש להרגו קודם שיקום מן הארץ. והוא מיהר ועמד על רגליו לקראת יהודה וערך מלחמה כנגדו מגינו מול מגינו, ושלף כידונו ובקש לחתוך ראש יהודה. ויהודה הרים מגינו לנגד הכידון וקיבל הכאת הכידון, ופסק המגן לשנים. מה עשה יהודה? גזל והכהו בכידונו, וקטע שתי רגליו למעלה מן הקרסולים, ואז נפל לארץ וכידונו נפל מידו, וקפץ וקטע ראשו.
ועד שהיה חולץ שריונו, באו עליו תשעה חביריו. הראשון שהגיעו, נטל יהודה אבן והכהו את ראשו ומגינו נפל מידו, ולקחו יהודה ועמד לקראת השמונה. ולוי אחיו הגיע ובא ועמד אצלו וירה אבן, והרג לאילון מלך געש. ויהודה הרג כל השמונה. ויעקב אביו קרב והרג לזירורי מלך שילה.
וכולם לא קמו לקראת בני יעקב, ועוד לא היה להם לב לעמוד אלא לנוס. ובני יעקב רדפו אחריהם, והרג מהם יהודה ביום ההוא אלף קודם שיבוא השמש. ושאר בני יעקב יצאו מתל שכם מן המקום שהיו עומדין בצדו, ורדפו אחריהם בהר עד שיצאו לחצר[1] העיר. ולפני חצר העיר היה להם מלחמה כבדה מן אותה המלחמה שנלחמו עמהם בבקעת שכם. וירה יעקב חצים והרג לפרעתון מלך חצר, ופסוסי מלך סרטן, וללבן מלך ארם, לשביר מלך מהנהי.
ויהודה היה ראשון, ועלה לחומה של חצר. וארבעה גבורים ערכו מלחמה עם יהודה קודם שהגיע נפתלי אצלו, שהיה עולה אחריו, וטרם שעלה הרג לאותם ד' גבורים, ונפתלי קפץ ועלה אחריו. עמד יהודה לימין החומה ונפתלי לשמאל החומה והתחילו להרוג בהם. ושאר בני יעקב דלגו ועלו אחריהם ושברו אותם ביום ההוא, וכבשו לחצר והרגו כל הגבורים, ולא הניחו איש שלא הרגוהו, ושבו כל השבי.
ביום השני הלכו לסרטן, וגם פה היה עמם מלחמה כבדה, עיר גבוהה ותלה גבוה וכתשה לכל מי שקרב אצלה, ולא היה מקום לקרב אצל החומה משום שחזק היה השור וגבוה מאד, ולא היה מקום ללכדה. ביום ההוא כבשו אותה ועלו לחומה, וקדם יהודה ועלה ראשון מן המזרח, גד עלה מן המערב. עלו שמעון ולוי מן הצפון. עלו ראובן ודן מן הדרום. קרבו נפתלי ויששכר והדליקו צירי השערים. ועל החומה היה עמם מלחמה כבדה עד שעלו סיעת חבריהם שם. עמדו לנגדם על המגדל קודם שכבש יהודה את המגדל. ואחר כך עלה יהודה לראש המגדל והרג מאתים איש על גג המגדל טרם שירדו ממנו כל בני העיר. לכדו והרגו כל הגוים ולא החיו מהם איש, מפני שהאנשים חזקים וקשים היו למלחמה. והוציאו כל השבי משם וחזרו לאחוריהם והלכו לתפוח, מפני שיצאו אנשי תפוח להציל מידם השבי שלקחו מחצר העיר. והלכו משם לארבל והרגו לאותם אנשים שיצאו להציל השבי.
ביום השלישי הלכו לתפוח בעת הבוקר. וכאשר היו מקבצים השבי ובני שילה באו אצלם לעשות מלחמה, אז חלצו עצמם ויצאו אחריהם והרגו כולם קודם חצות היום, ונכנסו אחר הנשים לתוך שילה ולא נתנו להם יד לעמוד. בו ביום לכדו העיר, והוציאו כל השבי לסיעת חבריהם שהניחו בתפוח. באו אצלם ועמהם שלל תפוח. ביום הרביעי היו עוברים נגד מחנה שביר. יצאו אף הם להציל את השבי, וירדו מהם תוך הבקעה וקבצו ועלו אחריהם, והרגום קודם שעלו המעלה. בו ביום יצאו אנשים ממחנה שביר לנגדם היו משליכים עליהם אבנים. בו ביום לכדום והרגו כל הגבורים והצילו לכל השבי ודבקוהו לאותו שהיה עמהם.
ביום החמישי הלכו לגעש, משום ששמעו שנאספו שם עם רב מן האמוריים והיו אומרים שהיו באים עליהם. ועיר חזקה היתה געש, אחת מן ערי מלכי האמורי. הלכו לשם וערכו מלחמה עם העיר עד חצות היום, ולא יכלו ללכדה מפני ששלוש חומות היו לה, חומה לפנים מחומה; והתחילו מצערין להן והיו מחרפין להן. באותה שעה עלתה חמתו של יהודה ורוח קנאת גבור נכנסה בו וקפץ בכל כוחו ועלה ראשון לחומה. ושם הגיע יהודה למות, אילו לא היה יעקב אביו שם היה נהרג, שהוא משך בקשתו והרג מן ימין ומן שמאל. מן ימין היו משליכין עליו אבנים ומן שמאל ומלפניו היו עומדין למלחמה וכולן היו מבקשין לטרדו מן החומה. וכאשר עלה דן אחיו הבריחום מעט מן החומה ונפתלי שלישי מאחריהם. ושמעון ולוי כבשו ועלו מערב, וחמשתן הגיעו ולא נתנו להם יד לעמוד והרגו בהם רבים הרוגים עד זמן שהיה מושך נחל של דם מדמן. ולכדו העיר בעת נטה השמש למערב והרגו כל הגיבורים ביום ההוא והוציאו את השבי והלכו ונפשו מחוץ לעיר משום שיגעים היו.
ביום ששי נתקבצו כל האמוריים ובאו אצלם בלא כלי מלחמה והיו משתחוים להם ובקשו מהם שיעשו שלום, ואז עשו עמהם שלום ונתנו להם מתנה ולכל ארץ חרריה. ואז עשה יעקב עמהם שלום, ושלחו לבני יעקב כל הצאן ששבו מהם שנים באחד ונתנו להם מס והחזירו להם כל השבי. ונטה יעקב לתמנה ויהודה לארבאל ומשם והלאה עמדו בשלום מן האמוריים.
ויסעו ויהי חתת אלהים. בג' מקומות נתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחן הקב"ה, שנאמר: ויסעו ויהי חתת אלהים. שנית בימי יהונתן, שנאמר: "ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים" (וירב ביער לאכול). שלישית בימי יהושע, אמר ר' אלעזר: בקשו לרדוף ולא הניחן הקב"ה. והיכן נתכנסו? בחצור; הדא הוא דכתיב: "כל הערים העומדות על תלם" וגו'. במסורת שרפה, הקב"ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע.
- ^ כך שם העיר.