ילקוט שמעוני חוקת

<< · ילקוט שמעוני · חוקת · >>

ילקוט שמעוני תורה תשנט ילקוט שמעוני תורה תשס ילקוט שמעוני תורה תשסא ילקוט שמעוני תורה תשסב ילקוט שמעוני תורה תשסג ילקוט שמעוני תורה תשסד

במדבר - פרק כא - רמז תשסה

(חולין פרק אלו טריפות, דף ס' ע"ב):
כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן (במדבר כא, כו). אמר ריש לקיש הרבה מקראות יש שראויין לישרף והם הן גופי תורה, וְהָעַוִּים הַיּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה וגו' (דברים ב, כג). מאי נפקא לן מינה ממה דאשבעיה אבימלך לאברהם, דכתיב וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי (בראשית כא, כג). אמר הקב"ה [לייתו] כפתורים ליפקו מעוים דאינהו פלשתים, ולייתו ישראל וליפקו מכפתורים, כיוצא בו אתה אומר כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן (במדבר כא, כו). מאי נפקא מינה, דאמר להו קדושא בריך הוא [לישראל] אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה (דברים ב, ט). אמר הקב"ה לייתי סיחון וליפוק ממואב ויתי ישראל וליפקו מסיחון, והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון. כיוצא בו צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן (דברים ג, ט). תנא שניר (וחרמון) [ושריון] הרי ארץ ישראל הן, מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך לעצמו והעלה לו שם על שם הרי ישראל, ללמדך שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על אומות העולם. כיוצא בו וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים (בראשית מז, כא). מאי נפקא לן מינה, כי היכי דלא ליקרו לאחוה גלוותא בני גלוותא.

(בבא בתרא פרק המוכר, דף עח ע"ב):
אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן מאי דכתיב עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים (במדבר כא, כז). אלו המושלין ביצרן, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן - בואו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן - אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. עִיר סִיחוֹן - אם משים אדם עצמו כעיר הזה שמהלך אחר סיחה נאה, מה כתיב אחריו כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן (במדבר כא, כח). תצא אש מן המחשבין [ותאכל את שאינן מחשבין]. לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן - מקרית צדיקים שנקראו שיחין (פי' אלנות). אָכְלָה עָר מוֹאָב - זה המהלך אחר יצרו כעיר זה המהלך אחר סיחה נאה. בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן - אלו גסי הרוח:

וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן (במדבר כא, ל). [וַנִּירָם] - אמר רשע אין רם. אָבַד חֶשְׁבּוֹן - אבד חשבונו של עולם. עד דיבון - אמר הקב"ה המתן עד שיבא דין. ונשים עד נפח - עד שתבא אש שאינה צריכה ניפוח. עד מידבא - עד שתדאיב נשמתן, ואמרי לה עד דעביד מאי דבעי. ונשים עד נפח (כתוב ברמז תשכ"ב):

(תנחומא):
עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים (במדבר כא, כז). זה בלעם ואביו ששכרו סיחון לקלל את מואב, והם אמרו תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן. כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן וכו' אָכְלָה עָר מוֹאָב - שקללו את מואב שימסרו בידו. אוֹי לְךָ מוֹאָב וגו' וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן וגו'. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי וגו'. נשתיירה יעזר. וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר (במדבר כא, לב). אותם מלאכים זריזין היו, אמרו בטוחין אנו בתפלתו של משה, [וכבר שלח מרגלים לשבעבר והביאו תקלה אבל אנו לא נעשה כן אלא] האמינו בהקב"ה והרגו את האמורי אשר בה:

וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ (במדבר כא, לג). מהו וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ? (יש אומרים) [רבי יוחנן אמר] מלחמת סיחון עשו באלול ועשו את הרגל בתשרי ואחר הרגל מלחמת עוג, כד"א וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וגו' (דברים טז, ז). וַיֵּצֵא עוֹג (במדבר כא, לג) - שכינסו הקב"ה לפניהם למוסרם [בידם]:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ (במדבר כא, לד). זהו שאמר הכתוב אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וגו' (משלי כח, יד). כך מדת הצדיקים אע"פ שהקב"ה מבטיחן אין פורקין יראה מהם, וכן ביעקב כתיב וַיַּרְא יַעֲקֹב (בראשית לא, ב). למה נתירא? אמר שמא נתלכלכתי אצל לבן בכלום, וכתיב וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ (דברים כג, טו). ויניחני הקב"ה. ואף משה תפס את היראה, ולמה נתיירא? אמר שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעבירה, אמר ליה הקב"ה אל תירא [כולן השלימו בצדק. אל תירא] שלא עמד בעולם גיבור קשה ממנו, שנאמר כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וגו' (דברים ג, יא). והוא נשאר מהגבורים שהרגו אמרפל וחביריו, שנאמר וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים וגו' (בראשית יד, ה). וזה פסולת שלהם כפריצי זיתים (שיוצאין) הפליטין מתחת הגפת, שנאמר וַיָּבֹא הַפָּלִיט (בראשית יד, יג) זה עוג. וכונתו היתה שיצא אברהם ויהרג, נתן לו הקב"ה שכר רגליו וחיה (הרבה) [כל אותן] שנים עד שנפל ביד בניו. כשבא משה לעשות עמו מלחמה נתיירא ממנו, אמר אני בן ק"כ שנים והוא בן ת"ק שנה, אילולי שיש לו זכות לא חיה כל אלו השנים, אמר הקב"ה למשה אַל תִּירָא אֹתוֹ (דברים ג, ב). וַנַּחֲרֵם אוֹתָם (דברים ג, ו). והלא כתיב שם וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ (דברים ג, ז). אלא גופן החרימו שלא ליהנות מהן כלום:

וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו (במדבר כא, לה). בנו כתיב - שהיה לו בן קשה ממנו, אמר הקב"ה לישראל, בעולם הזה אתם מכלים את האומות קימעא קימעא, לעתיד לבא אני מבערן מן העולם בבת אחת, שנאמר וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת (סיד) [שִׂיד] קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ (ישעיה לג, יב). (כתוב בסוף פ' אלה הדברים):

(נדה פרק האשה, דף ס"א ע"א):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ (במדבר כא, לד). מכדי סיחון ועוג אחים הוו, דאמר מר סיחון ועוג בני אחייה ושמחזאי הוו, מאי שנא מסיחון דלא מסתפי ומעוג קא מסתפי, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו, אמר שמא תעמוד לו זכות אברהם אבינו, דכתיב וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי (בראשית יד, יג). ואמר רבי יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול. זהו שאמר הכתוב שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ (תהלים ג, ח). אל תקרי שברת אלא שרבבת. שנו רבותינו הרואה אבן שזרק עוג מלך הבשן חייב לברך, אמר מחנה ישראל כמה הוו תלתא פרסי, איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינון, אזל ועקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה, בהדי דדרי ליה ואתא אייתי הקב"ה קמצי ונקביה ונחות (ברישיה) בצואריה, בעי למישלפה משכו שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלופיה, משה כמה הוי עשר אמות, שקל נרגא בת עשר אמות שוור עשר אמות ומחייה מקרסוליה וקטליה, והיינו דכתיב אַל תִּירָא אֹתוֹ (במדבר כא, לד).

(נדה פרק המפלת, דף כ"ד ע"ב):
תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי, פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנס (לי) בקולית של מת ורצתי אחריו שלש פרסאות וצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה, כשחזרתי לאחורי אמרו לי של עוג מלך הבשן היה. פעם אחת נפתחה מערה מתחתי ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי, אמרו לי של אבשלום היה, ושמא תאמר אבא שאול ננס היה, אבא שאול ארוך בדורו היה ורבי טרפון מגיע לכתיפו, ורבי טרפון ארוך בדורו היה ורבי עקיבא מגיע לכתיפו, רבי עקיבא ארוך בדורו היה ורבי מאיר מגיע לכתיפו, רבי מאיר ארוך בדורו היה ורבי מגיע לכתיפו, רבי ארוך בדורו היה ורבי חייא מגיע לכתיפו, רבי חייא ארוך בדורו היה ורב מגיע לכתיפו, רב ארוך בדורו היה ורב יהודה מגיע לכתיפו, רב יהודה ארוך בדורו היה ואדא דיילא מגיע לכתיפו, אדא דיילא ארוך בדורו היה פושתבינא דפומבדיתא (שם איש) קאי לאדא דיילא עד חרציה, וכולי עלמא קאי לפושתבינא עד פלגיה.

(מדרש [וראה מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד) כא:ט]):
עוג הוא אליעזר ופרסות רגליו ארבעים מיל, ואברהם היה טומנו בכף ידו, פעם אחת גער בו ומיראתו נפל שינו ממנו ונטלו אברהם ועשאו מטת שן והיה ישן שם, ויש אומרים כסא עשאו וישב בו כל ימי חייו, ומי נתנו לאברהם? נמרוד, והלך עוג ובנה ששים עיירות, הקטן שבהן היה גובהו ששים מיל, שנאמר ששים עיר כל חבל ארגוב וגו'. ומה היתה אכילתו? אלף שוורים וכן מכל חיה, ושתייתו אלף וטיפת זרעו ל"ו ליטרא.

(תנחומא):
אמרו חכמים קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה כך היו ראויין לומר שירה על מפלתו, אלא שבא דוד ואמר עליהן שירה, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם וגו' למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו:

<< · ילקוט שמעוני · חוקת · >>