ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתפז
לדוד אודך בכל לבי וגו' יודוך ה' כל מלכי ארץ. דרש רבי יהודה רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו עו"א לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך וזרו והודו למאמרות הראשונות, א"ר יצחק מהכא ראש דברך אמרת ולא סוף דברך אמת, אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת:
יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה מ"ט כי שמעו אמרי פיך, ואומר אלוה מתימן יבא וגו' ה' התורה מ"ט כי שמעו אמרי פיך, ואומר אלוה מתימן יבא וגו' ה' מסיני בא וגו', יכול שמעו וקבלו, ת"ל ואותם לע יעשו, ואומר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו, אפילו שבע מצות שקבלו עליהם פרקום ונתנום לישראל, משל לאחד ששלח את חמורו ואת כלבו לגורן וכו'. בא דוד ונתן הודאה למקום על כך שנאמר אתה האל עושה פלא וגו', אמר דוד רבון העולמים פלאות שעשית בעולמך שהודעת תורתך לעובדי אלילים, ואין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן:
כי רם ה' ושפל יראה. דרש רב עוירא ואי תימא רבי אלעזר בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, מדת ב"ו גבוה רואה את הגבוה ואין גבוה רואה את השפל אבל מדת הקב"ה אינו כן הוא גבוה ורואה את השפל שנאמר כי רם ה' ושפל יראה. וגבוה ממרחק יידע, א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנאמר וגבוה ממרחק יידע:
למנצח לדוד מזמור וגו' אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. שבתי בגן עדן וטרודי מתוכה באיזה זכות יעצת לבראותי בזכות (עט) אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי:
ארחי ורבעי זרית. דרש ר' חנינא בר פפא מלמד שלא מכל הטפה כלה נוצר האדם אלא מן הברור בשבה. תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שזורה תבואה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח את הפסולת, כדר' אבהו דר' אבהו רמי כתיב ותאזרני חיל למלחמה (בשמואל ברמז קס"ג). אמר רבי יוחנן בן פזי ארחי זה האשה שנאמר חדל להיות לשרה אורח. ורבעי זה האיש, מהו זרית שהוא זורה את הזרע במעי האשה ובורר אותו מתקוים, מלוחים, מרים, סרוחים. מתוקים של עין, מלוחים של אוזן. מרים של חוטם. סרוחים של פה, וכן אמרה חנה אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו:
כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה. ר' יודן אמר לגרמיה קודם עד שלא (יחרש) [יארש] לשוני [דבור] הן ה' ידעת כלה:
אחור וקדם צרתני. א"ר ירמיה בן אלעזר דו פרצופין היו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני, רב ושמואל חד אמר פרצוף אחד וחד אמר זנב, בשלמא למאן דאמר פרצוף אחד דכתיב אחר וקדם, אלא למאן דאמר זנב מאי אור וקדם, כדר' אמי דא"ר אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות, בשלמא אחור למעשה בראשית דאיברי במעלי שבתא אלא קדם לפורענות, פורענות דמאי, אלימא משום קללה הא בתחלה נתקלל נחש ולבסוף חוה ולבסוף האדמה, אלא לפורענות דמבול דכתיב ויימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה. ולמאן דאמר פרצוף הי מנייהו סגיא ברישא, מסתברא דזכר מסתגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחר אשה בדרך ואפילו היא אשתו, נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדים, וכל העעובר אחרי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. ד"א אחור וקדם צרתני, א"ר יונתן אם זוכה אדם אוכל שני עולמות אחור וקדם ואם לאו בא ליתן דין וחשבון:
ותשת עלי כפכה. כמה דאת אמר כפך מעלי הרחק, א"ר אלעזר אנדרוגינוס בראו שנאמר זכר ונקבה בראם, א"ר שמואל דו פרצופין בראו ונסרו ועשאו גב לכאן וגב לכאן, ר' תנחומא בשם ר' ברכיה בשם ר' אלעזר גולם בראו והיה וטל מסוף העולם ועד סופו הה"ד גלמי ראו עיניך. רבי יהודה בר' נחמיה בשם ר' שמעון בשם ר' אלעזר מלא כל העולם כלו בראו ממזרח עד מערב שנאמר אחור וקדם צרתני, מצפון לדרום שנאמר מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ומנין אף בחללו של עולם שנאמר ותשת עלי כפכה, אמר ר' אלעזר אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום אחרון, היא דעתיה דר' אליעזר תוצא הארץ נפש חיה זו רוחו של אדם הראשון, אמר ר' שמעון בן לקיש אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה בראשית זה דעתיה דריש לקיש ורוח אלקים מרחפת על פני המים זה רוחו של אדם הראשון, א"ר שמואל בר תנחום אף קלוסו אינו אלא באחרונה הה"ד הללו את ה' מן הארץ עד מלכי ארץ וכל לאומים, א"ר שמלאי כשם שקלוסו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף, שנאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ ולבסוף אשה כי תזריע: