ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתעו
זה השער לה'. אלכנדרוס מוקדון כי הוה שקיל וכו' (כתוב ברמז תתנ"ט):
מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. זה שאמר הכתוב מי זאת עולה מן המדבר, לשעבר היו משועבדים בטיט ולבנים ונעשו במדבר לארבעה דגלים, משיבין ישראל אף אנו תמהין על עצמנו ורוח הקדש אומרת מאת ה' היתה זאת וגו'. ד"א מדבר בדוד לשעבר היה רועה ונעשה מלך, משל לאחד שהיה עושה משרה לכובסיין ונעשה איפרכוס, אף ישראל לעתיד לבא יתמהו עו"א עליהם והם משיבין מאת ה' היתה זאת:
זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. כל הגאולות שעברו יש אחריהם שעבוד אבל מכאן ואילך אין שעבבוד זמרו לה' כי גאות עשה (כתוב ברמז תק"ח). א"ר אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם בהקב"ה אם ביום, בא שלמה ופרש נגילה ונשמחה בך בך בתורתך בך בישועתך בך בכ"ב אותיות. אנשי ירושלים בפנים אומרים אנא ה' (סט) הושיעה נא ואנשי יהודה מבחוץ אומרים אנא ה' הצליחה נא וכו' (במדרש):
אסרו חג בעבותים א"ר אבהו א"ר אלעזר כל האוחז הדס בעבותו ולולב באגודו מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. אמר חזקיהו א"ר שמעון בן יוחאי כל העושה אסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. שנו רבותינו מורביות של ערבה מביאין וזוקפין אותם בצדי המזבח וראשיהם כפופים על גבי מזבח. תקעו והריעו ותקעו, בכל יום מקיפין המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא, ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא, ואותו יום היו מקיפין את המזבח שבע פעמים, אמר רבא מאי קראה אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. תנא ארוכות וגבוהות אחת עשרה אמה כדי שיהו גוחות על המזבח אמה, אמר אמימר ואיתימא מר זוטרא שמע מינה דאיסור מנחי להו, דאי סלקא דעתך אארעא מנחי להו מכדי עלה אמה ונכנס אמה זה יסוד, עלה חמש ונכנס אמה זה סובב, עלה שלש וכנס אמה זה מקום הקרנות, לא משכחת לה לגוחות על המזבח אמה, אלא שמע מינה דאיסור מנחי להו:
אשרי תמימי דרך (כתיב ברמז תרי"א). אמר דוד ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני, וכתיב שמר תם וראה ישר, וכתיב הולך בתוך ילך בטח זה אברהם התהלך לפני והיה תמים. וכן משה אמר תמים תהיה עם ה' אלקיך למה הצור תמים פעלו ותורתו תמימה תורת ה' תמימה, וכתיב מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו:
אתה צויתה פקודיך לשמור מאד. והיכן צוה בחומש הפקודים, לשמור מאד תשמרו להקריב לי במועדו (ע) היא הפרשה האמורה להלן היא הפרשה האמורה כאן, ולמה היא אמורה ושונה ר' אחא בשם ר' אחא בר פפא שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהם עכשו שאין אנו מקריבין קרבנות מה נתעסק בהם, אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בהם כאלו אתם מקריבים לפני. ר' הונא אמר חורי אין הגליות מתכנסות אלא בשביל המשניות שנאמר גם (עא) כי יתנו בגוים עתה אקבצם. שמואל אמר ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית וגו', וכי יש צורת הבית עכשו, אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בו כאלו אתם בונים אותו. דבר אחר בכל מקום צוה הקב"ה על התורה בתורה בנביאים בכתובים, ואמר הקב"ה הלא כתבתי לך שלישים. ואומר השמר לך פן תשכח את הדברים שמור נפשך מאד:
במה יזכה נער את ארחו. הדא הוא דכתיב חנוך לנער על פי דרכו וכתיב גם במעלליו יתנכר נער. את ארחו תודיעני אורח חיים, כל ארחות ה' חסד ואמת:
בלבי צפנתי אמרתך. א"ר זעירי א"ר חנינא כל המורה הלכה בפני רבו נקרא חוטא שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, רב המנונא ארמי כתיב בלבי צפנתי אמרתך, וכתיב בשרתי צדק בקהל רב, לא קשיא כאן בזמן שעירא היאירי קים כאן בזמן שאין עירא היאירי קיים. מנין שהתורה צריכה ברכה לפניה ולאחריה שנאמר ברוך אתה ה' ואחר כך למדני חקיך הרי לפניה ולאחריה וזאת הברככה אשר ברך משה לאחר שאמר השירה ברך, הוי שטעונה ברכה לאחריה:
בפקודך אשיחה וגו' בחקותיך אשתעשע. בר חטיא אמר למדתך תורה דרך ארץ שאם יעשה אדם ספינה שתהא עומדת במים יעשה רחבה אחד מששה וגבהה אחד מעשרה, מתיבתו של נח שנאמר שלש מאות אמה אורך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה, ולמדתך תורה דרך ארץ שאם יעשה אדם טרקלין עשר על עשר יעשו פתחו מן הצד שנאמר ופתח התבה בצדה תשים:
גרסה נפשי לתאבה. אמר רבא ליגריס איניש אף על גב דמשכח, ליכגמור אע"ג דלא ידע מאי קאמר דכתיב גרסה נפשי ולא כתיב טחנה. ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, מלמד שהיו ידיו מלוכלכות בדם שפיר ודם שליא לטהר אשה לבעלה (כתוב ברמז תתל"א):
זכרתי משפטיך מעולם ה' ואתנחם. אימתי אמר דוד כן כשברח מפני אבשלום שנאמר מזמור לדוד בברחו, משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וטרדו ושלח המלך לפדגוג שלו אחריו הלך ומצא אותו בוכה ומזמר אמר ליה פדגוגו אם אתה בוכה למה אתה מזמר וכו' (במזמור ח'):
זמירות היו לי חוקיך. דרש רבה מפני מה נענש דוד בעוזא דכתיב ויכהו שם על השל, מפני שקרא לספר תורה זמירות היו לי חקיך, אמר ליה הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותם זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם ואיהו אייתי בעגלה:
זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי. מדבר באהרן דכתיב בזאת יבא אהרן מהיכן זכיתי לשמונה בגדי כהונה בשביל שפקודיך נצרתי. ד"א מדבר בדוד בשביל שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות. חשבתי דרכי (כתוב ברמז תת"צ):
חצות לילה אקום להודות לך. אמר דוד אני חייב לעמוד ולהודות לך על מה שעשית עם זקני ועם זקנתי בחצי הלילה (עב) שנאמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת לכך חצות לילה וגו'. ד"א מדבר במצרים שהיו ישראל ישנים על מטותיהן והקב"ה עושה מלחמתן שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור (כתוב ברמז צ'):
חצות לילה אקום להודות לך. וכי דוד בפלגא דליליא הוה קאי דוד מאורתא הוה קאי דכתיב קדמתי בנשף ואשועה, וממאי דההוא נשף אורתא הוא, דכתיב בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. א"ר אושעיא ואמרי לה רבי אלעזר אמר דוד לפני הקב"ה מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה, א"ר זירא עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך מתגבר כארי, רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בתורה, ובשעה שהיה אוכל סעודת מלכים היה אוכל עד הערב וישן עד חצות ועומד ועוסק בתורה. בין כך ובין כך לא היה שחר בא ודוד ישן:
ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת הוא השתא משה רביינו לא הוה ידע שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, היכי דמי אי דאמר ליה כחצות מי איכא ספקא ברקיעא, אלא דאמר ליה בחצות ואתא איהו ואמר כחצות אלמא מספקא ליה ודוד הוה ידע, דוד סימנא הוה ליה דא"ר חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא כנור היה לתוי למעלה ממטתו (כדלעיל ברמז תשע"ו). ר' זירא אמר לעולם משה הוה ידע ודוד הוה ידע וכנור למה ליה לאתעורי:
טוב אתה ומטיב למדני חקיך. חביבה תורה שכששאל דוד לא שאל אלא תורה שנאמר טוב אתה גו' טובך עדיף על באי עולם יעדוף טובך עלי ולמדני חקיך, חביבה תורה שכששאל דוד לא שאל אלא תורה שנאמר טוב אתה גו' טובך עדיף על באי עולם יעדוף טובך עלי ולמדני חקיך, שנאמר סעדני ואושעה, שלא אהא למד תורה ושוכח או שאהא למד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטהר את הטמא ואטמא את הטהור ואהא בוש לעולם הבא, או שמא ישאלוני מגויי הארצות וממשפחות האדמה ולא אדע להשיבם ונמצאתי בוש לעיניהם, וכן הוא אומר ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואומר זמירות היו לי חקיך, שומע אני בשלוה, תלמוד לומר בבית מגורי במערות ובמצודות בברחו מפני שאול, אבל משלמד תורה ונתגדל מהו אומר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף שזהב וכסף מוציאין את האדם מן העולם אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא:
טוב לי תורת פיך, א"ר יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך וכו' (אבות פ"ו):