ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתנד
מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ. א"ר בר אבהו בש"ר אחא יודו בי עו"א ואני מקבלם שנאמר בי נשבעתי וגו' כי לך תכרע כל ברך, זה שאמר הכתוב מכסה פשעיו לא יצליח. ר' משעון ור' יהושע בן לוי בש"ר שמואל בר נחמני מכל הנטיעות אתה ממכסה שרשיהן והן משביחות, האגוז הזה אתה מכסה שרשיו ואינו משביח, משל לליסטים שהיה נידון לפני הקוסטינר כל זמן שהוא מתריס הוא לוקה, הודה הוא נותן פרקילא, אבל הקב"ה אינו כן אלא עד שלא הודה הוא נותן פרקילא משהודה נוטל דימוס הוי ומודה ועוזב ירוחם, א"ר יודא ומודה ע"מ ועוזב יורחם, כיון שראה משה כן התחיל שורר עלהן מזמור שנאמר מזמור לתודה. כתוב אחד אומר עבדו את ה' בשמחה וכתוב אחד אומר עבדו את ה' ביראה אם ביראה למה בשמחה ואם בשמחה למה ביראה. א"ר איבו כשתהא עומד להתפלל יהא לבך עליך שמח שאתה עובד לאלהים שאין כיוצא בו. ד"א עבדו את ה' בשמחה, יכול שלא ביראה, תלמוד לומר עבדו את ה' ביראה. א"ר אחא עבדו את ה' ביראה בעוה"ז כשתגיע לעתיד לבא אחזה רעדה חנפים תהיו אתם גלים ברעדה שהבאתי על עובדי אלילים:
בואו שעריו בתודה. ר' פנחס ור' לוי ור' אחא בש"ר מנחם דמן גליא כל התפלות בטלות לעתיד לבא וההודאה אינה בטלה. כל הקרבנות בטלות וקרבן תודה אינו בטל שנאמר אשלם תודות לך שתי תודות כנגד תפלה וכנגד הקרבן, וכן הוא אומר קול ששון וקול שמחה קול אומרים הודו את ה' הרי תפלת ההודאה. מביאים תודה בית ה' הרי קרבן תודה. הודו לו ברכו שמו הרי תפלת ההודאה, מה כתיב אחריו (הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו) כי טוב ה' לעולם חסדו:
הוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו. אימתי אנו עמו כשאנו צאן מרעיתו שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי, אבל כשאנו אריות הוא שונא אותנו שנאמר היתה לי נחלתי כאריה ביער: