לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


אך טוב לישראל אלהים. יכול לכל, תלמוד לומר לברי לבב, כיוצא בו טוב ה' לקויו. יכול לכל, תלמוד לומר לנפש תדרשנו, (כיוצא בו טוב ה' לכל יכול לכל, ת"ל ורחמיו על כל מעשיו), כיוצא בו טוב ה' למעוז יכול לכל, תלמוד לומר ויודע חוסי בו, כיוצא בו אשרי אדם עוז לו בך יכול לכל, תלמוד לומר מסלות בלבבם אלין דשביליא דאורייתא בלבהון, כיוצא בו הטיבה ה' לטובים יכול לכל, תלמוד לומר ולישרים בלבותם, כיוצא בו קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל, תלמוד לומר לכל אשר יקראוהו באמת, כיוצא בו מי אל כמוך נושא עון יכול לכל, תלמוד לומר לשארית נחלתו:

כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, ראיתי שלותן של רשעים והייתי מקנא (ח) כאלו הם עושין חללים חללים, וכן הוא אומר כל ימי רשע הוא מתחולל, שלום רשעים אראה יושבים השקט ובטח בתיהם שלום מפחד, כי אין חרצובות למותם לא חרדתם לאין לא חרצבתם ליסורין, ובריא אולם לפיכך הן בריאים כאולם. דבר אחר בריאים (ט) כסבלו של אולם. ד"א כי קנאתי בהוללים, במערבא אמרי אלו שלבן מלא הוללות, ר' לוי קרי להון והוניא אלו שמביאין אללי לעולם. כי אין חרצובות למותם לא (הרהרתים) [החררתם] בחלאים ולא צביתם בעונות, אלא ובריא אולם עשיתים בריאים כאולם כדתנן פתחו של אולם ארכו מ' אמה ורחבו עשרים אמה, רבי דוסתאי בשם ר' ינאי בשם ר' מאיר האשה הזו טווה מעה אחת עבה ומעה אחת דקה אלו לציבין ולעונות ואלו לאיספליטון, ורבנן אין להם צבין של עונות שימותו בהן אלא אלו הבריאים ליום הדין הה"ד ואולם הכסא אשר ישפוט שם אולם המשפט:

בעמל אנוש אינימו. בשיפוטן של בריות אינימו לא לחרוש ולא לזרוע ולא לקצור:

ועם אדם לא ינוגעו. אמר רבי ברכיה (י) אפילו עם אותן שכתוב בהן ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם לא ינוגעו. דבר אחר כי אין חרצובות למותם, דרש רבה בר עולא אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאין חרדים ועצבים מיום המיתה אלא שכבם בריא להם כאולם, והיינו דאמר רבא מאי דכתיב זה דרכם כסל למו ואחריהם יבפיהם ירצו סלה אמר הקב"ה יודעים רשעים שדרכם ואחריתם למיתה ויש להם חלב על כסלם, שמא תאמר שכוחה היא מהם. תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה. ד"א מהו כי אין חרצובות למותם אין הקב"ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שהן מבקשין מן הקב"ה נותן להם מיד, משל למה הדבר דומה לרופא שעלה לבקר את החולה נטל כף שלו. א"ל תנו לו לאכול מה שירצה למה שהוא מת, כך אמר משה ומשלם לשונאיו. בעמל אנוש אינימו, וכן איוב אומר בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם אין אחד מהם חושש בעינו ולא בשינו אלא הקב"ה מיחל לפניהם את הדרכים שנאמר יחילו דרכיו בכל עת, ובשביל שאינן מתיסרין הן מתגברין (יא) ומולידים כשרים שנאמר לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו ואין יעטף אלא ילוד שנאמר ובהעטיף הצאן:

יצא מחלב עינמו. יוצאים מהן שומן הכרים והמשנים שהם אוכלין יושבות תחת עיניהם והן בולטות מפניהם שכן אתה למד שמן העניות ומן הרעב עיניו של אדם מעמיקות, וכן בני קרח אומרים עיני דאבה מני עוני:

עברו משכיות לבב. א"ר אלעזר הרבה נתת להם ממה שהיו מבקשין יש שהוא מסכים להיות בעל זמורה עשית אותו שלטון. ויש שהיה מסכים להיות שלטון עשית אותו שר צבא העברת להם על כל מה שהיו מבקשין:

שתו בשמים פיהם. שפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו ונבוכדנאצר אמר מאן הוא אלה די ישיזביכון מן ידי, סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות. אמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם (כתוב ברמז תשס"ה):

ואני כמעט נטיו רגלי. רבי ולוי חד אמר אסף מבני קרח היה אמר כבר הייתי שורה בגיהנם עם אבי, וחד אמר אסף אחד היה כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם:

עד אבוא אל מקדשי אל. רבי ורבי נתן סוף משנה, רבינא ורב אשי סוף הוראה, וסימניך עד אבוא אל מקדשי אל רב אשי. אבינה לאחריתם רבינא לאחריתם. אדני בעיר צלמם תבזה למה בעיר המשל אומר מקום שהלסטים מקפח שם הוא תולה. ואני בער ולא אדע (כתוב במלכים ברמז רל"ט):

בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני אחר כבוד גדול שכבד עשו את הוריו אתה עתיד להעלותנו, רב הונא בשם רבי נחוניא מי אחר כבודו של יעקב בעוה"ז כבוד גדול שכבד עשו את הוריו. א"ר שמעון בן גמליאל אני כשהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגים צואים, כשהייתי יוצא לחוץ הייתי יוצא בבגדים נאים כדי שאצא לשון מבוסם, אבל עשו כשהיה משמש את אביו היה משמשו בבגדי מלכות דכתיב את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אמר כדאי הוא אבא שישתמש בבגדי מלכות:

צור לבבי (כתבו ברמז רע"ב):