ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשצא
רבי יודן בשם רבי אידי כתיב וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה, ולפי שהיו עוסקים במצות נדבה ועלה בידם לפיכך שמחו מהו אומר ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה' אלהי אברהם ויצחק אינו אומר אלא אלהי ישראל תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה, אמר רבי יודן אף מן אתרה לית היא חסדה וידרו ישראל אין כתיב כאן אלא וידר ישראל ישראל סבא:
עולות מחים אעלה לך. רבי אבין אמר תרתי, רבי אבין אמר משל למלך שהיה מסב על (הגנטין) [אקוביטון] שלו והכניסו לו תבשילין ואכלו וערב לו, התחיל ממחה בקערה, הה"ד עולות מחים כזה שהוא ממחה את הקערה. רבי אבין אמר חורי משל למלך שהיה מהלך במדבר נכנס לבורגין ראשון אכל שם ושתה שם נכנס לבורגין שני אכל שם ושתה שם ולן שם וכו' כך מה שהוא מתנה על העולה זאת העולה, זאת תורת העולה, לפי שהעולה כליל לאישים:
און אם ראיתי בלבי לא ישמע אדני. מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (כתוב ברמז שנ"א):
ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי, אלו הן יסורין של אהבה יסורין שאין בהן בטול תפלה: