ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשעב
פדה בשלום נפשי. אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור שנא' ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. תניא נמי הכי מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת כאלו פדאני לי ולבני מבין אוה"ע. אריב"ל מהו פדה בשלום נפשי איקוניא מהלכת בפני האדם הזה והבריות מכריזין ואומרים תנו מקום לאיקונין של הקב"ה, למה, אמר רבי יודן בשם רבי לוי אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין של מזיקין וכל אחד יש לו פרמא בעיניו כשם שיש לחמורים של טוחנין, למה שלא יזיקו הבריות, ובשעה שעונותיו של אדם גורמין, אותה הפרמא נטלת מעל פניו של מזייק והוא מביט לאדם ומזיקו לכך מכריזים לפני האדם שלא יזיקו אותו המזיקין, פדה בשלום נפשי מקרב לי שלא יקרבו לי המזיקין, ומי גרם לי כי ברבים היו עמדו אלו המלאכים המסורים לו שנאמר יפול מצדך אלף, ד"א פדה בשלום נפשי, דוד ראה את דניאל עומד ממנו היאך הוא נשלך לגוב האריות ואין נוגעים בו התחיל אומר פדה בשלום נפשי מקרב לי שלא יקרבו לי האריות, ומי גרם לו לינצל כי ברבים היו עמדי שאף חנניה מישאל ועזריה היו סודרים עליו תפלה לכך ישמע אל ויענם. ד"א פדה בשלום נפשי על רחל נאמר, מהו מקרב לי שלא תקרב עצתו של עשו הרשע ברחל. אמר ר' יעקב בר אידי שכך היו התנאים שיעקב נוטל ללאה ועשו לרחל, מי גרם לרחל להנצל ממנו כי ברבים היו עמדי שאף יעקב ולאה היו סוררין עליה תפלה הה"ד ויזכור אלהים את רחל, רחל בזכותה, את רחל בזכות האבות והאמהות (בשמואל ברמז קי"א ובפסוק אלכה נא ואשלמה ברמז ק"ו הראשון). אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים, ר' יוחנן וריב"ל חד אמר כל שאינו מניח בן דאמר רבי יוחנן משום רשב"י כל מי שאין מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, כתיב הכא והעברתם את נחלתו לבתו וכתיב התם יום עברה היום ההוא, וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד: