ילקוט שמעוני/שמות/רמז שפו

<< · ילקוט שמעוני · שמות · רמז שפו · >>

בבקר בבקר בהיטיבו. תנן לא ייטיב ואחר כך יקטיר אלא יקטיר ואחר כך ייטיב אבא שאול אומר מיטיב ואחר כך מקטיר. מאי טעמא דאבא שאול דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות ואחר כך יקטירנה. ורבנן מאי קאמר רחמנא בעידן הטבה תהא מקטיר קטרת דאי לא תימא הכי בין הערבים דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטרנה התם הכי נמי מדליק נרות והדר מקטיר קטרת של בין הערבים. וכי תימא אין הכי נמי והתניא מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב ועד בוקר. דבר אחר אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד אלא מאי קאמר רחמנא בעידן הדלקה תהא מקטיר קטרת. הטבת חמש נרות קודם להטבת שתי נרות ריש לקיש אמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי להרגיש כל העזרה כולה. ורבי יוחנן אמר בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים. לא הקטירו קטרת בבקר יקטירו בין הערבים. אמר רבי שמעון כולה היתה קרבה בין הערבים שאין מחנכין את המזבח הזהב אלא בקטרת הסמים ולא את מזבח העולה אלא בתמיד של שחר ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים. אמר רבי שמעון וכולה לא היתה קרבה וכו'. והתניא בקטרת סמים של שחר תנאי היא. אמר אביי מסתברא כמאן דאמר בקטרת סמים של בין הערבים דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה, ואי לא עביד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא. ולמאן דאמר בקטרת סמים של שחר גמר ממזבח העולה מה להלן בתמיד של שחר אף כאן בקטרת הסמים של שחר. אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו בארבעה עשר בשחרית לשמו והא כתיב בין הערבים בין שני ערבים קטורת הכי נמי דכולי יומא שאני קטורת דאיתקש לנרות:

וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד. אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר מלבד חטאת הכפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה אף החיצון אינו מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה. מכדי איתקש להדדי וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון. ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון אי נמי להגן עליו ביני וביני אמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. וניכפר חיצון אדידיה ואדפנימי נפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. אלא למאי הלכתא איתקש חיצון לפנימי מה פנימי אינו מכפר בשאר עבירות אף חיצון אינו מכפר בשאר עבירות. רבי שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל את הטמא. ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. ושל יום הכפורים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמר לו מהו שיקריבו זה בזה אמר לו יקריבו אמר לו הואיל ואין כפרתן שוה היאך קרבין זה בזה אמר לו כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. בשלמא דראשי חדשים לא מכפרי אדרגלים דאמר קרא עון. עון אחד הוא נושא ואינו נושא שתי עונות. אלא דרגלים ניכפרו אדראשי חדשים. אמר קרא אותה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון. בשלמא דרגלים לא מכפרי אדיום הכפורים דאמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. אלא דיום הכפורים ניכפרו אדרגלים אמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואין מכפר שתי כפרות. והא כי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. אמר קרא מלבד חטאת הכפורים ואיתקש חיצון לפנימי. רבי שמעון בן יהודה אומר משמו שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל את הטמא מוסף עליהן של רגלים שהן מכפרין על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסף עליהן של יום הכפורים שמכפר על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמר ליה מהו שיקריבו זה בזה אמר ליה הן. אמר ליה אם כן יהו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהן. אמר ליה כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. מאי שנא דראשי חדשים דלא מכפרי אדרגלים דאמר קרא עון עון אחד הוא נושא ואינו נושא שתי עונות. דרגלים נמי לא ניכפרו אדראשי חדשים דאמר קרא אותה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון. אותה לא משמע ליה. מאי שנא דרגלים דלא מכפרי אדיום הכפורים דאמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. אי הכי דיום הכפורים נמי לא ניכפרו אדרגלים דאמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. אחת לא משמע ליה. אמאי דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. אי הכי דרגלים נמי ניכפרו אדיום הכפורים דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. לעולם אחת משמע ליה ושאני הכא דכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה, קרנותיו דמזבח הפנימי הוא דכפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות הא דחיצון אפילו שתי כפרות:

וכפר אהרן על קרנותיו וסמיך ליה כי תשא זה שאמר הכתוב כסף נבחר לשון צדיק זה הקב"ה שהבחיר את לשונו ואמר למשה כי תשא אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שיש להן זכות לישראל הנח להן ובשעה שאין להן זכות הנשא להן פעם אחת כדי שיבא יום הכפורים ויכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (כתוב ברמז תקע"ו):

פרשת כי תשא:

כי תשא את ראש בני ישראל זה שאמר הכתוב בטנך ערמת חטים למה נמשלו ישראל בחטים. אמר ריש לקיש מה החטים הללו כולן עולין במדה כך היו ישראל כולן עולין במנין הזקנים והחסידים והחכמים. אמר רבי יצחק אין אדם מצוה (נ"א מונה) על בן ביתו לא משפלות של זבל ולא של מוץ ולא של קש ומהו מצוה על בן ביתו משפלות של חטים. של זבל מהו עושה ממחה אותו במים וכן דור המבול מה כתיב בו ויאמר ה' אמחה וגו'. משפלות של מוץ מזרה אותן לרוח וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם. וכן חבילות של קש ומהו עושה נותן אותן בקמין וכן עשה למצרים יאכלמו כקש. ומהו מונה משפלות של חטים כי תשא את ראש בני ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך כפר להם אמר לפניו רבונו של עולם לא כן אמרת אחת בשנה. אמר לו הקב"ה לך זקוף אותו עכשיו כי תשא את ראש בני ישראל, אמר רבי יהושע הכהן בר נחמן אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל אמר משה לפני הקב"ה כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים ואתה אומר לך מנה את ישראל איני יכול לעמוד על מנינם. אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשת לעמוד על מנינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מנינם רי"ש מראובן שי"ן משמעון למ"ד מלוי וכן כל שבט ושבט. משל למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער אמר ליה פקוד לי מעות האלו אמר ליה היאך אני יכול לספור אותם אמר ליה ספור ראשי שורות של מעות ותעמוד על החשבון כך אמר הקב"ה למשה רי"ש מראובן מאתים אלף נו"ן מנפתלי חמשים אלף שי"ן משמעון שלש מאות אלף יו"ד מיהודה יו"ד מיששכר יו"ד מיוסף שלשים אלף זי"ן של זבולון שבעת אלפים דל"ת של דן ארבעת אלפים גימ"ל של גד שלשת אלפים בי"ת של בנימין אלפים אל"ף של אשר אלף הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבע אלף היכן שלשת אלפים אלו שנפלו בעגל שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם וגו' כשלשת אלפי איש לכך אמר הקב"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו. ונתנו איש כפר נפשו כששמע משה כן נתירא אמר עור בעד עורו וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. רבי יהודה ברבי אילעאי אומר אמר משה מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף שנאמר והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול. רבי יוסי אומר ממוציא שם רע אתה למד שנאמר וענשו אותו מאה כסף ואנחנו הוצאנו שם רע ואמרנו אלה אלהיך ישראל כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף. ריש לקיש אמר מן האונס למד כתיב ונתן האיש השוכב עמה וגו' ואנו אנסנו הדבור שכתב לא יהיה לך וגו' ועשינו עבודה זרה כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף. רבי יהודה בר' סימון אמר משור נגח למד שנאמר אם עבד יגח השור ואנחנו המרנו כבודו בשור שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל. ידע הקב"ה מה בלבו של משה אמר לו חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמשים שקלים ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו. אמר רבי מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו. אמר משה מי יתן אמר לו הקב"ה כל העובר (בים) [על סכומיא]. מחצית השקל רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל שהוא עושה ששה גרמיסין . רבי יהודה בר נחמני אמר בשם רבי יוחנן בן זכאי לפי שעברו ישראל על עשרת הדברות יתנו עשרה גרה שהוא מחצית השקל. רבי ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר אמר הקב"ה אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף שנאמר ולקחת חמשת חמשת וגו'. דבר אחר זה יתנו כמה שבטים יתנו ז"ה שבעה חמשה הרי שנים עשר שבטים. אתה מוצא עשרה פעמים נמנו ישראל אחת בירידתן למצרים שבעים נפש ואחת בעליתן ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה. ואחת בפרשת כי תשא ואחת (במרגלים) [בדגלים] ואחת בחלוק הארץ. ושנים בימי שאול ויפקדם בבזק [ויפקדם בטלאים] ואחת בימי דוד ויתן יואב את מספר מפקד העם. ואחת בעליתן מן הגולה שנאמר כל הקהל כאחד ארבע רבוא. ואחת לעתיד לבוא שנאמר עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה. אמר הקב"ה בעולם הזה היו בני אדם סופרים אתכם אבל לעולם הבא אני אספור אתכם ואין מי יספור אתכם שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר:

רבי יעקב פתח דרך עצל כמשוכת חדק זה עשו הרשע. דהוה דמי להדא סיכתא דאת מפשר לה מן הכא והיא מתעריא מן הכא כך הוא עשו הרשע מתהפך אייתי גולגלתיך אייתי דימוסיך אייתי ארנונך. לית ליה קניס ליה ומומי ליה. ואורח ישרים סלולה זה הקב"ה שכתוב בו כי ישרים דרכי ה' שהכשיר לשונו למשה ואמר כי תשא. רבי יוחנן פתח וישח אדם וישפל איש וישח אדם אלו ישראל דכתיב בהן ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. וישפל איש זה משה דכתיב ביה והאיש משה ענו מאד. אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי אני ואל תשא להם. כי תשא וגו' זה שאמר הכתוב כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. רבי יונה פתר קריא בישראל בלשון זה הושפלו כי זה משה האיש. ובלשון זה הוגבהו זה יתנו כל העובר. צדקה תרומם גוי בנדבה שהביאו ישראל למלאכת המשכן ניתן להם תלוי ראש על ידי משה ואמר כי תשא את ראש. רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זימרא אמר כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו שלא לצורך חסרו ואיזה זמן נמנו לצורך בימי משה ושלא לצורך בימי דוד. רבי שמואל בר נחמן אמר בשם רבי יונתן ונתנו איש כפר נפשו בימי משה, ולא יהיה בהם נגף בימי דוד. כל העובר על הפקודים בימה של עץ היתה נתונה בעזרה לא היה עובר לפנים הימנה אלא מבן עשרים שנה ומעלה. רבי יהודה אומר כל דעבר בימא יתן. ורבי נחמיה אמר כל דעבר על סכומיא יתן, שלש תרומות כתוב כאן (כתוב בויקחו לי תרומה). אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר ליה רבן יוחנן בן זכאי (לאביי) [לא כי] אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו היאך נאכלין מאי טעמא דרבי יוחנן בן זכאי זה יתנו שנים עשר שבטים יתנו. לבן בוכרי כיון דמתחלה לא מיחייב לאתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקא אייתי חולין בעזרה, דמייתי ומסרן לצבור, כך משיבין חכמים לרבי יהודה מנחת יחיד קרבה כליל ואין מנחת צבור קרבה כליל כיון שנמסרה לצבור כמו שהיא נדבת צבור. כתיב כל העובר על הפקודים רבי יהודה דאמר כל דעבר בימא יתן מסייע לרבי יוחנן בן זכאי, ורבי נחמיה דאמר כל דעבר כל פקודיא יתן מסייע לבן בוכרי. אמר רבי מאיר כמין מטבע אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד שלו והראהו למשה ואמר לו זה יתנו כזה יתנו:

רבי פנחס בן לוי אמר לפי שמכרו בכורה של רחל ונפל לכל אחד ואחד טבע יהא כל אחד ואחד שקלו טבע. ונתנו איש כפר נפשו (כתוב ברמז שמ"א). עשרים גרה השקל אמר רבא סילעא דאורייתא תלתא ותילתא הוי דכתיב עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרין מעין ותניא שש מעה כסף דינר. מיתיבי והלא סלע של הקדש ארבעים ושמונה פונדיונין פונדיון זה מה טיבו קלבון לפרוטרוט, בתר דאוסיפו עליהן. דתניא עשרים גרה השקל למדנו לשקל שהוא עשרים גרה, ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף תלמוד לומר יהיה, יכול שאם רצה לפחות יפחות תלמוד לומר הוא:

באחד באדר משמיעין על השקלים. בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמשה ישבו במקדש. משישבו במקדש התחילו למשכן. את מי ממשכנין לוים וישראלים וגרים [ועבדים] משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים. כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק, אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום. אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי וכו'. ואלו חייבין בקלבון לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ולא קטנים ולא נשים ולא עבדים. השוקל על ידי כהן על ידי אשה על ידי עבד על ידי קטן פטור. ואם שקל על ידו ועל יד חברו חייב שני קלבונים, השוקל על ידי עני על ידי שכנו ועל ידי בן עירו פטור ואם (חולה) [הלוון] חייב:

האחין השותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה וכו'. וכמה הוא קלבון מעה כסף דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי מעה. [ולמה באחד באדר] כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותורמין תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן. אמר רבי יצחק בתחלה ויהי בחדש הראשון ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה תרומה:

באחד באדר משמיעין על השקלים דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו אמרה תורה חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה וכיון דבניסן בעינן אקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן באחד באדר כי היכי דניתי שקלים למקדש. אמר רבי שמעון בן לקיש גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן הרשע לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקלים לשקליו:

שלשה עשר שופרות היו במקדש והיה כתוב עליהן תקלין חדתין ותקלין עתיקין וגוזלי עולות עצים ללבונה זהב לכפרת וששה לנדבה. תקלין חדתין אלו שקלי כל השנה כולה. תקלין עתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה. ששה לנדבה אמר חזקיה כנגד ששה בתי אבות הכהנים שתקנו חכמים שיהא להם שלום זה עם זה. רבי יוחנן אמר מתוך שהנדבה מרובה תקנו להם שופרות מרובין כדי שלא יתעפשו המעות. וזעירי אמר כנגד פר ועגל איל וכבש גדי ושעיר. תני שופרות הללו עקומות היו קצרין מלמעלה ורחבין מלמטה מפני הרמאין. משישבו במקדש [התחילו] למשכן את ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות צבור קרבין מהן. משלו משל למה הדבר דומה לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה הרופא כופתו ומחתך ברגלו בשביל לרפאותו אף כך אמר הקב"ה יתמשכנו ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות צבור קרבין מהן מפני שקרבנות צבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאבינו שבשמים:

מצרפין שקלים לדרכונות מפני משאוי הדרך. ויעשו אותן מרגלית. שמא תוזל מרגלית ונמצא הקדש מפסיד. בני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו בלסטים מזויין או אבדו שטבעה ספינתו בים, אם כשנתרמה תרומה נשבעין לגזברין ליטול שכר הנאתן מבני העיר ואם לאו נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין שקלים תחתיהן. נמצאו או שהחזירו הגנבים אלו ואלו שקלים ואין עולין לשנה הבאה. רבי אלעזר אומר שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהו בני אדם מזלזלין בהקדשות השוקל חייב בקלבון דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים השוקל שקל פטור שני דינרין חייב. נתן סלע ליטול שקל חייב שני קלבונות דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים קלבון אחד. ואפוטרופין ששקלו על ידי יתומים חייבין בקלבונות וכמה הוא קלבון מעה כסף אחד מעשרים וארבעה לסלע דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים חצי מעה. וקלבונות אלו מה היו עושין בהן נופלין לשקלים דברי רבי מאיר. רבי אלעזר אומר לנדבה. רבי שמעון שזורי אומר רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים. בן עזאי אומר השולחנין נוטלין אותן בשכרן. בשלשה פרקים תורמין את הלשכה פרוס הפסח פרוס העצרת פרוס החג פרוס ט"ו יום קודם לרגל. אין התורם נכנס לתרום לא בפרגוד חפות ולא באנפליא של עור ואין צריך לומר במנעל וסנדל שאין נכנסין בהן לעזרה. קווץ לא יתרום נכנס לתרום את הלשכה מפשפשים בו בכניסה וביציאה ומדברים עמו משעה שנכנס ועד שעה שיוצא לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ועשית הישר והטוב ומצא חן ושכל טוב. הוא אומר אתרום והן אומרים תרום שלשה פעמים:

שלש קופות של שלש שלש סאין שבהן תורמין את הלשכה וכתוב בהן א' ב' ג' לפי שמתחילין מן הראשונה. שלמה הראשונה מוציאין מן השניה. שלמה שניה מוציאין מן השלישית שלמו שלשתן והגיע זמן תרומה לתרום תורמין מן החדשה ואם לאו תורמין מן הישנה. תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל על כל ישראל וחיפה בקטבלאות מפני שאנשי סוריא באין ושוקלין עליה. תרם מן השניה ואומר הרי זו מעמון מואב ומכרכים המוקפין לה לארץ ישראל וחיפה בקטבלאות מפני שאנשי בבל באין ושוקלין עליה. תרם השלישית ואומר הרי זו מבבל וממדי וממדינות הרחוקות ולא היה מחפה. זו היתה עשירה מכולם שהיו בה איסתירות של זהב ודרכונות של זהב מפני שמצרפים שקלים לדרכונות מפני משאוי הדרך מה שאין כן במעות מעשר שני דכתיב וצרת הכסף בידך. שמט קטבלאות ונתערבו השיראין לא היה מערבן בשל אשתקד שמא יצטרך לתורם ותורם מן הישנה. תורמין על המשכון ועל הגבוי ועל העתיד לגבות. רבי שמעון בן אלעזר אומר לא היו עושין כן באחרונה שמא יצטרך אחד מבני ישראל לשקול ונמצא שוקל עם בני בבל ומועלין בהן כל שנתן. יצא שנתן אין מועלין בהן הואיל ונתנו ליהנות בהן לפי שלא נתנה תורה למלאכי השרת דהא חומת העיר ומגדלותיה באין משירי הלשכה. התרומה מה היו עושין בה לוקחין בה תמידין ומוספין ונסכים והעומר ושתי הלחם ולחם הפנים וזבחי שלמי צבור וכל קרבנות הצבור. שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, פרה ולשון של זהורית שבראש שעיר המשתלח באין מתרומת הלשכה, כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו ואמת המים וחומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה. אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים היו עושין אותו משל עצמן. מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אין משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים. מותר התרומה מה היו עושין בה רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים. רבי ישמעאל אומר מותר תרומה לכלי שרת. רבי חנינא סגן הכהנים אומר מותר תרומה לקיץ המזבח ותלמידי חכמים המלמדים לכהנים הלכות שחיטה והלכות קבלה והלכות זריקה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. מבקרי מומי קדשים מגיהי ספרי תורות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. נשים האורגות בפרכת נוטלין שכרן מתרומת הלשכה:

כתיב לך אל העם וקדשתם. שנו רבותינו וקדשתם לטבילה. למדנו רחיצת ידים ממשה ואהרן ובניו שנאמר ועשית כיור נחשת וגו' ורחצו ידיהם ורגליהם ובישראל מהו אומר והתקדשתם והייתם קדשים. מכאן היה רבן גמליאל אוכל חולין בטהרה. אמר לא לכהנים בלבד נתנה קדושה מסיני אלא לכל ישראל שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו. מכאן אמרו כל האוכל בלא רחיצת ידים סימן רע לו ועליו הוא אומר והיה כשמעו את דברי האלה וגו' לא יאבה ה' סלוח לו מכאן אמרו כל האוכל בלא נטילת ידים כבא על אשת איש: