ילקוט שמעוני/שמות/רמז שעא
ועשית את הקרשים למשכן משכן קרוי משכן ואין קרשים קרוין משכן. אלא מעתה ועשית מכסה לאהל הכי נמי דמכסה לא איקרי אהל אלא הא דבעי רבי אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא באהל המת. השתא עור בהמה טהורה לא מטמא עור בהמה טמאה מטמא, שאני התם דכתיב ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש וגו' מקיש עליון לתחתון מה תחתון קרוי אהל [אף עליון קרוי אהל. כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן דאתיא אהל אהל ממשכן. כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרש את האוהל על המשכן]. אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ששה אף כאן חוטן כפול ששה, אהל אהל ריבה:
תניא עצי שטים עומדים שעומדין דרך גדלתן. דבר אחר שמעמידין צפויין. דבר אחר שלא תאמר אבד סברן ובטל סכויין תלמוד לומר עומדים קיימין לעולם ולעולמי עולמים. כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדלתן שנאמר עצי שטים עומדים וכו':