ילקוט שמעוני/שמות/רמז שנט
לא תבשל גדי ר' ישמעאל אומר מפני מה נאמר בשלשה מקומות, כנגד שלש בריתות שכרת הקב"ה עם ישראל אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת על הר גרזים ועל הר עיבל. רבי יאשיה אומר הראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות ושני לו מפני הדין. בהמה טהורה מטמאה במשא וטמאה מטמאה במשא אם למדת על טהורה שבשרה אסור להתבשל בחלבה אף טמאה יהא בשרה אסור להתבשל בחלבה תלמוד לומר בחלב אמו ולא בחלב טמאה. שלישית ולא בחלב אדם. רבי יונתן אומר מפני מה נאמר בשלשה מקומות אחת לבהמה ואחת לחיה ואחת לעוף. אבא חנן משום רבי אליעזר אומר מפני מה נאמר בשלשה מקומות אחת לבהמה גסה ואחת לבהמה דקה ואחת לחיה. רבי שמעון בן יוחאי אומר אחת איסור אכילה ואחת איסור הנאה ואחת איסור בשול, דבר אחר אחת בין בארץ בין בחוצה לארץ. ואחת בפני הבית. ואחת שלא בפני הבית. לפי שהוא אומר ראשית בכורי אדמתך ולא שמענו אלא בזמן שהבכורים נוהגין שם בשר בחלב נוהג בזמן שאין הבכורים נוהגין לא שמענו תלמוד לומר לא תאכלו כל נבלה, ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו מה נבלה נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית, אף בשר בחלב יהא נוהג וכו'. רבי עקיבא אומר מפני מה נאמר בשלשה מקומות פרט לבהמה טמאה פרט לחיה פרט לעוף. רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב, עוף שהוא אסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב תלמוד לומר לא תבשל גדי בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם, יצאה בהמה טמאה אחת בשחיטתה ואחת במיתתה. לא תבשל גדי אין לי אלא שהוא אסור בבשול, מנין שהוא אסור באכילה, אמרת קל וחומר ומה אם הפסח שאין בו משום לא תבשל יש בו משום בל תאכל, בשר בחלב שיש בו משום לא תבשל דין הוא שיהא בו משום בל תאכל. לא אם אמרת בפסח שאיסורו בכל דבר, תאמר בבשר בחלב שאין איסורו בכל דבר לפיכך לא יהא אסור באכילה. רבי עקיבא אומר אינו צריך אם גיד הנשה שאין בו בל תבשל יש בו בל תאכל וכו'. לא אם אמרת בגיד הנשה שאיסורו קודם מתן תורה, תאמר בבשר בחלב שאין איסורו קודם למתן תורה לפיכך לא יהא אסור באכילה, והרי נבלה תוכיח שאין איסורה קודם למתן תורה ואסורה באכילה. היא תוכיח על בשר בחלב שאף על פי שאין איסורו קודם למתן תורה יהא אסור באכילה, לא אם אמרת בנבלה שהיא מטמאה במשא לפיכך אסורה באכילה תאמר בבשר וחלב שאינו מטמא במשא לפיכך לא יהיה אסור באכילה. והרי חלב ודם יוכיחו שאינו מטמא במשא והם אסורין באכילה. לא אם אמרת בחלב ודם שחייבין עליו כרת תלמוד לומר לא תאכלנו להביא בשר בחלב שיהא אסור באכילה. איסי אומר לא תאכל הנפש עם הבשר להביא בשר בחלב שיהיה אסור באכילה. איסי בן (גור אריה) [גוריא] אומר נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה מה להלן אסור באכילה אף כאן אסור באכילה. אין לי אלא שהוא אסור באכילה בהנאה מנין. אמרת קל וחומר ומה אם ערלה שלא נעבדה בו עבירה אסור בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שיהיה אסור בהנאה. לא אם אמרת בערלה שלא היתה לה שעת הכושר, תאמר בבשר בחלב שהיתה לה שעת הכושר. הרי חמץ בפסח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה. הוא יוכיח על בשר בחלב שאף על פי שהיתה לו שעת הכושר יהא אסור בהנאה. לא אם אמרת בחמץ בפסח שחייבין עליו כרת, תאמר בבשר בחלב שאין חייבין עליו כרת לפיכך לא יהא אסור בהנאה. כלאי הכרם יוכיחו שאין חייבין עליהן כרת ואסורים בהנאה. הן יוכיחו על בשר בחלב שאף על פי שאין חייבין עליו כרת יהא אסור בהנאה. רבי אומר או מכור לנכרי לא תבשל אמרה תורה בשעה שאתה מוכרו לא תבשלנו ולא תמכרנו. הא למדנו שהוא אסור בהנאה. לא תבשל גדי בחלב אמו אין לי אלא חלב אם אחותו מנין. אמרת קל וחומר ומה אם אמו שאינה נכנסת עמו לדיר להתעשר אסור להתבשל בחלבה. אחותו שהיא נכנסת עמו לדיר להתעשר דין הוא שאסור להתבשל בחלבה. חלב עצמה בבשרה מנין, אמרת קל וחומר ומה אם במקום שהתיר פרי עם פרי אסר פרי בשחיטה עם האם כאן שאסר פרי עם פרי בבשול דין הוא שיהא אסור פרי עם האם. חלב עזים ברחלים מנין, אמרת קל וחומר ומה במקום שהתיר פרי עם פרי ברביעה אסר פרי עם האם וכאן שאסר פרי עם פרי ברביעה דין הוא שנאסר פרי עם האם. הוא הדין אף לבקר ומפני מה דבר הכתוב בגדי מפני שהחלב מרובה באמו. רבי אומר נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו מה אמו האמור להלן בשור וכבש ועז הכתוב מדבר, אף אמו האמור כאן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר. לא תבשל גדי בחלב ואמו, בשר בחלב אתה אוסר לבשל ולא שאר כל האיסורין שבתורה. והדין נותן ומה אם בשר בחלב שזה מותר בפני עצמו וזה מותר בפני עצמו הרי זה אסורין בבשול, שאר כל האיסורין שזה אסור בפני עצמו וזה אסור בפני עצמו, אינו דין שיהו אסורין בבשול תלמוד לומר לא תבשל גדי בחלב אמו. בשר בחלב אתה אוסר לבשל ולא כל שאר איסורין שבתורה. לא תבשל גדי בחלב אמו אין לי אלא בחולין, במוקדשין מנין, אמרת קל וחומר אם נאסר בחולין לא נאסר במוקדשין, לא אם אמרת בחולין שכן נאסר מליקה בחולין, תאמר במוקדשין שלא אסר מליקה במוקדשין תלמוד לומר בית ה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו:
תניא בחלב אמו יכול בחלב אמו, אמרת יש אם למקרא ויש אם למסורת ולמאן דאמר יש אם למסורת אמר קרא לא תבשל דרך בשול אסרה תורה. בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה. מנא הני מילי אמר רבי אלעזר דאמר קרא וישלח יהודה את גדי העזים כאן גדי עזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע. ולילף מינה כתיב קרא אחרינא ואת עורות גדיי העזים הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. ולמאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר תרי מעוטי כתיבי עזים העזים. אמר שמואל גדי לרבות החלב, גדי לרבות את המתה, גדי לרבות את השליל. גדי להוציא את הדם, גדי להוציא את השליא, גדי להוציא את הטמאה. בחלב אמו ולא בחלב זכר. בחלב אמו ולא בחלב שחוטה, בחלב אמו ולא בחלב טמאה. והא תלתא גדי כתיבי ואנן שיתא דרשינן, קסבר שמואל איסור חל על איסור ואיסור חלב ומתה מחד קרא נפקא. דם ושליא נמי פרשא בעלמא הוא פשו להו תרי חד לרבויי שליל וחד להוציא את הטמאה:
תנו רבנן בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב פרה ורחל מנין, אמרת קל וחומר ומה אמו שאין נאסרה עמו בהרבעה נאסרת עמו בבשול. פרה ורחל שנאסרו עמו בהרבעה אינו דין שנאסרו עמו בבשול תלמוד לומר בחלב אמו. והא למה לי קרא והא אתיא לה. אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פרכא. מהיכא מייתת לה מאמו מה לאמו שכן נאסרת עמו בשחיטה תלמוד לומר בחלב אמו. תניא אידך בחלב אמו בחלב אחותו גדולה מנין. אמרת קל וחומר ומה אמו שנכנסת עמו לדיר להתעשר נאסרת עמו בבשול אחותו גדולה שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר אינו דין שנאסרת עמו בבשול תלמוד לומר בחלב אמו. והא אתיא לה אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פרכא מהיכא קא מיתת לה מאמו, מה לאמו שכן נאסרת עמו בשחיטה, תאמר באחותו הגדולה שלא נאסרת עמו בשחיטה תלמוד לומר בחלב אמו. אשכחן אחותו גדולה אחותו קטנה מנין אתיא מביניא. מהי תיתי תיתי מאמו, מה לאמו שכן נאסרת עמו בשחיטה, אחותו גדולה תוכיח. מה לאחותו גדולה שכן לא נכנסה לדיר להתעשר, אמו תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהוא בשר ואסור לבשל בחלב, אף אני אביא אחותו קטנה שהוא בשר ואסור לבשל בחלב. אי הכי אחותו גדולה נמי תיתי מביניא, הכי נמי. אלא בחלב למה לי לכדתניא בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו, בחלב עצמה מנין אמרת קל וחומר ומה אם במקום שלא נאסר פרי עם פרי בשחיטה נאסר פרי עם האם בשחיטה, מקום שנאסר פרי עם פרי בבשול אינו דין שנאסר פרי עם האם בבשול תלמוד לומר בחלב אמו. והא אתיא לה אמר רב אחדבוי בר אמי משום דאיכא למימר סוס בן סוסיא אחי פרדה יוכיח שאסור פרי עם פרי ומותר פרי עם האם וכו'. אלא אמר רב אשי משום דאיכא למימר מה לפרי שכן שני גופין, תאמר פרי עם האם שכן גוף אחד. אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שהוא אסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה וכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל. אשכחן באכילה בהנאה מנא לן, כדרבי אבהו אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל [לא תאכל] לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה. אמר ריש לקיש מנין לבשר בחלב שהוא אסור בהנאה שנאמר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל שאין תלמוד לומר מבושל אלא יש לך מבושל אחד שאסור ואיזה זה בשר בחלב. אמר ליה רבי יוחנן כעורה משנה זו ששנה רבי לא תאכלו בבשר בחלב הכתוב מדבר, או אינו אלא באחד מכל איסורין שבתורה, אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשני מינין אף כאן בשני מינין. אי מהתם הוה אמינא הני מילי באכילה אבל הנאה לא קא משמע לן. (רב כהנא) [ורבי בהנאה] מנא ליה נפקא ליה מדתניא, רבי אומר נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ולא יהיה קדש מה להלן איסור הנאה אף כאן איסור הנאה. תניא איסי בן יהודה אומר וכו'. ואכילה גופה למה לי גזרה שוה תיתי מקל וחומר מערלה, ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסור בין באכילה בין בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בין באכילה בין בהנאה. משום דאיכא למיפרך חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח דנעבדה בה עבירה ושרי באכילה. למה ליה למימר כלאי הכרם יוכיח, לימא ערלה יוכיח וליהדר דינא ותיתי מן הצד. אמר רב אשי משום דאיכא למימר נבלה תוכיח שהיא אסורה באכילה ומותרת בהנאה. ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר. אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת כלאי הכרם מעיקרן נאסר הואיל והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה. רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינן מן התורה וכו'. רבי יוסי הגלילי אומר וכו'. מאי איכא בין ר' יוסי לרבי עקיבא איכא בינייהו חיה. רבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא. ורבי עקיבא סבר חיה דרבנן. ואי בעית אימא עוף איכא בינייהו רבי עקיבא סבר חיה ועוף אינן מן התורה הא מדרבנן אסירי. ור' יוסי הגלילי סבר עוף אפילו מדרבנן נמי לא אסירי. תניא נמי הכי במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב:
הנה אנכי שולח מלאך לפניך אמר הקב"ה למשה אומות העולם בגדו בי ונתתי להם שרים שיהו משמרים אותם אף אתם בגדתם בי הריני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם כשזכיתם וקבלתם את התורה בעצמי הייתי הולך לפניכם ועכשיו שנתחייבתם הריני שולח לפניכם מלאך. דבר אחר אמר הקב"ה למשה לפניך אני משלח ולא לפניהם. אמר אם לפני משלח אתה איני מבקש [ראה מה בין ראשונים וכו']. אבל יהושע ראה את המלאך ונפל על פניו, מה אמר לו הלנו אתה אם לצרינו. כיון שאמר לו כן התחיל צועק מתחת צפרני רגליו שנאמר ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי הרי שני פעמים באתי להנחיל את ישראל. אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ועתה באתי, ויפל יהושע ראה אותו ונפל על פניו, אבל משה ראה אותו ודחה אותו, אמר הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך, לכל מי שמשמר את התורה כיוצא בך:
השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו לא זכיתם לשמוע בקולי שמעו בקולו של מלאך. הוא אינו יכול לישא לפשעכם כי הוא מן הכת שאינן חוטאין. דבר אחר כי לא ישא לפשעכם למה שהוא שליח וכל מה שהשליח מצווה לעשות הוא עושה אבל אני נושא לכם פנים שנאמר ישא ה' פניו. אמר דוד רבונו של עולם ולמלאך אתה מוסרני שאינו נושא פנים מי יוכל לעמוד בו אם עונות תשמר יה וגו', אם תאמר שהסליחה אינה עמך עמך היא הדא הוא דכתיב כי עמך הסליחה למען תורא. כי שמי בקרבו שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך ומלאך. אמר ליה משה איני מבקש שילך מלאך עמנו אם אין פניך הולכים וגו'. אם אין אתה מהלך עמנו אין אנו זזין ממקומנו. אמר הקב"ה חייך אפילו מלאך לא אשלח לפניך שנאמר ושלחתי את הצרעה. כיצד היו האמוריים מתים אמר רבי לוי שתי צרעות היה מזווג לכל אחד ואחד כל אחת ואחת היתה שופכת ארסה בתוך עיניו ומיד היה מת. רבי חייא בר אבא אמר כיצד היו מתים חלחול היה נכנס בהן והיו מתריזין והיו מתין. רבי ברכיה אמר הקב"ה היה אוסרן לפני ישראל והיו באין והורגין אותן שנאמר ויתן ה' אלקינו בידנו כאדם שאוסר שונאו לפני בנו. אם תאמר קטנים היו האמוריים הקב"ה משבחם אשר כגבה ארזים גבהו. ומה הייתי עושה להם ואשמיד פריו ממעל וגו' זה השר שלהן. ושרשיו מתחת אלו האמוריים, אמר הקב"ה בעולם הזה שלחתי לפניהם מלאך והיה מכרית אומות העולם, אבל לעולם הבא אליהו זכור לטוב אשלח לכם שנאמר הנני שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. מנא הא מילתא דאמרי אינשי כי הוינן זוטרי לגברי השתא דקשישנא לדרדקי, דכתיב מעיקרא וה' הולך לפניהם יומם ולבסוף כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אמר ליה ההוא אפיקורוס לרב אידי כתיב ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מבעיא ליה. אמר ליה זה מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו. אי הכי נפלחו ליה, כתיב אל תמר בו, אל תמירני בו, אם כן לא ישא לפשעכם למה לי. אמר ליה הימנותא בידו דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה:
וברך את לחמך מנין לברכת המזון מן התורה וכו'. רבי יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר וברך את לחמך אל תקרי וברך אלא וברך אימת קרוי לחם קודם שיאכלנו:
מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך . ואמרי רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה דכתיב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש. אמר ליה את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא ועבדתם את ה' אלקיכם זו קריאת שמע ותפלה. וברך את לחמך ואת מימיך זו פת במלח וקיתון של מים. מכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך, ותניא מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שמונים ושש חלאים יש בה מחלה בגימטריא הכי הוו וכלן פת במלח בשחרית וקיתון של מים מבטלתן: