ילקוט שמעוני/שמות/רמז שלח
דבי רבי ישמעאל תנא אמר קרא כי יתן מום אין נתינה אלא (ביד) [ממון]. אלא מעתה כאשר יתן מום באדם הכי נמי דממון הוא והא חבלא הוא. דבי רבי ישמעאל קרא יתירה קא דרשי מכדי כתיב ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה וגו', כן ינתן למה לי שמע מינה ממון. כאשר יתן מום באדם למה לי איידי דבעי למיכתב כן ינתן כתב נמי כי יתן מום באדם. דבי רבי [חייא] תנא אמר קרא יד ביד דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון. אלא מעתה רגל ברגל נמי הכי הוא. (רבי) [דבי רב חייא] קרא יתירה קא דרשי מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם ואי סלקא דעתך ממש יד ביד תו למה לי שמע מינה ממון. רגל ברגל למה לי איידי דכתב יד ביד כתב רגל ברגל. אביי אמר אתיא מדתנא דבי חזקיה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין ואי סלקא דעתך עין ממש זימנין דמשכחת עין ונפש תחת עין דבהדי דעויר ליה לעיניה נפק נשמתיה. ומאי קושיא דלמא מימד אמדינן ליה אי מצי מקבל עבדינן ליה ואי לא לא עבדינן וכיון דאמדינן דמצי מקבל ועבדי ליה ונפיק רוחיה אי מיית לימות מי לא תנן אמדוהו ומת תחת ידו פטור. רב זביד משמיה דרבא אמר אמר קרא פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק ואי סלקא דעתך ממש כי היכי דלהאי הוה ליה צערא וכו', ומאי קושיא דילמא איכא אינש דמפנק ואית ליה צערא טפי. למאי נפקא מינה למיתב ליה האיך דביני וביני. רב פפא משמיה דרבא אמר אמר קרא ורפא ירפא ליתן רפואה במקום נזק. ואי סלקא דעתך ממש כי היכי דהאי בעי אסויי כו' מאי קושיא דילמא איכא אינש דסליק בישרא הייא ואיכא דלא סליק בישרא הייא למאי נפקא מינה למיתב ליה האיך דביני וביני. רב אשי אמר אתיא תחת תחת כתיב הכא עין תחת עין וכתיב התם תחת אשר ענה מה להלן ממון אף כאן ממון. תניא ר' אליעזר אומר עין תחת עין ממש. ממש סלקא דעתך רבי אליעזר לית ליה דכולהו תנאי. אלא לומר שאין שמין בניזק אלא במזיק. רבי יצחק אמר הרי הוא אומר אם כופר יושת עליו והרי דברים קל וחומר ומה אם במקום שענש מיתה לא ענש אלא ממון כאן שלא ענש מיתה דין הוא שלא יענש אלא ממון. רבי אליעזר אומר עין תחת עין שומע אני בין מתכוין בין שאין מתכוין אין משלם אלא ממון הרי הכתוב מוציא המתכוין לעשות בו מום שאינו משלם אלא ממון שנאמר ואיש כי יתן מום בעמיתו כלל, עין תחת עין פרט, פרט וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר כאשר יתן מום באדם חזר וכלל. אי כלל ככלל הראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט לומר מה הפרט מפורש מומין קבועין וראשי אברים ובגלוי ובמתכוין שאין משלם אלא ממון אף כל וכו'. תלמוד לומר כאשר יתן מום עד שיתכוין לעשות בו מום: