ילקוט שמעוני/שמות/רמז שלא
וכי יריבון אנשים וגו' למה נאמר לפי שהוא אומר עין תחת עין אבל שבת ורפוי לא שמענו תלמוד לומר וכי יריבון אנשים. אם יקום וגו' בא הכתוב ללמד בו דברים המחוסרין בו. וכי יריבון אנשים אין לי אלא אנשים נשים מנין ר' ישמעאל אומר הואיל וכל הנזיקין שבתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן שעשה בו נשים כאנשים אף פורט אני כל הנזיקין שבתורה לעשות בהן נשים כאנשים. ר' יאשיה אומר [והמית] איש [או] אשה למה נאמר לפי שהוא אומר וכי יפתח איש בור אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר איש או אשה בא הכתוב והשוה את האשה לאיש בכל הנזיקין שבתורה. ר' יונתן אומר אינו צריך והלא כבר נאמר בעל הבור ישלם שלם ישלם המבעיר את הבערה הא מה תלמוד לומר איש או אשה לתלמודו הוא בא. והכה איש וגו' לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. באבן או באגרוף מגיד שאבן ואגרוף סימני מיתה הן. אתה אומר לכך בא או אינו בא אלא ללמד שאם הכהו באבן או באגרוף יהא חייב הא בכל דבר יהא פטור, תלמוד לומר אם באבן יד מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שהיה בו כדי להמית ואל מקום שיהא כדי להמית. ר' נתן אומר הקיש אבן לאגרוף ואגרוף לאבן מה האבן שיהא כדי להמית אף אגרוף שיהא בו כדי להמית ומה אגרוף בידוע אף אבן בידוע הא אם נתערבה באבנים אחרות הרי זה פטור. ולא ימות ונפל למשכב מגיד שהצהיבה מביאה לידי מיתה. ולא ימות ונפל למשכב הא אם הכהו מכה שיש בה כדי להמית הרי זה פטור מן השבת ומן הרפוי:
תניא והכה איש את רעהו באבן או באגרוף שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדים וכו' פרט לשיצתה אבן מתחת ידן של עדים. אמר ליה רבי עקיבא וכי בפני עדים הכהו שיודעין במה הכהו ועל מה הכהו עם על שוקו או על ציפר נפשו הכהו. דבר אחר הרי שדחף את חברו מראש הבירה ומת הולכין אצל בירה או בירה תלך אצל בית דין. דבר אחר נפלה חוזר ובונה אותה. אלא מה אגרוף מיוחד שמסור לעדים אף כל דבר שמסור לעדים פרט לשיצתה אבן מתחת ידו של מכה פטור:
אם יקום והתהלך בחוץ שומע אני בתוך הבית תלמוד לומר בחוץ אי בחוץ שומע אני אפילו מתנוונה תלמוד לומר אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו על בוריו. זה אחד משלשה דברים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה כמין משל. כיוצא בו אם זרחה השמש וכי חמה זורחת עליו בלבד והלא על כל העולם כלו זורחת אלא מה שמש שלום בעולם אף זה אם יודע שבשלום הלך הימנו והרגו הרי זה חייב. כיוצא בו ופרשו השמלה מחוורין את הדברים כשמלה:
המכה את חברו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והוקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב ורבי נחמיה אמר פטור. תנו רבנן את זו דרש ר' נחמיה אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה וכי תעלה על דעתך שזה מהלך ברגליו בשוק וזה נהרג אלא זה שאמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת שהוא פטור. ורבנן האי ונקה המכה מאי דרשי ביה מלמד שחובשין אותו. ורבי נחמיה חבישה מנא ליה יליף ממקושש. ורבנן מקושש בר קטלא הוא ומשה הוא דלא הוה ידע מאי דיניה לאפוקי האי דלא ידעינן אי בר קטלא הוא. ורבי נחמיה יליף ממגדף דלא הוה ידע דבר קטלא הוא וחבשוהו. ורבנן מגדף הוראת שעה היתה כדתניא יודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת אבל לא היה יודע באיזו מיתה הוא נהרג שנאמר כי לא פורש מה יעשה לו אבל מגדף לא נאמר אלא לפרוש שלא היה יודע משה רבינו אם בן מיתה הוא כל עיקר אם לאו. בשלמא לר' נחמיה היינו דכתיב תרי אומדני חד אמדוהו למיתה וחיה וחד אמדוהו למיתה והקל אלא לרבנן וכו'. ור' נחמיה אמדוהו לחיים ומת לא צריכא קרא שהרי יצא מבית דין זכאי:
ונקה המכה מן המיתה שומע אני מן השבת ומן הרפוי תלמוד לומר רק שבתו יתן, ורפא ירפא חוץ ממה שנותנין לו דמי אבריו נותנין לו דמי שבתו. רק שבתו יתן שומע אני לעולם תלמוד לומר ורפא ירפא מה רפוי מחמת מכה אף שבת מחמת מכה. או כשם שלא חלק מכלל רפוי כך לא נחלק מכלל השבת שכשם שהוא זקוק לרפאות את זה [כך זקוק לרפאות את זה כשם שנותנין שבת לזה] כך נותנין שבת לזה תלמוד לומר רק שבתו יתן מגיד שחלוק מכלל השבת. ורפא ירפא נתרפא וחזר ונתרפא ואפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב לרפאותו תלמוד לומר ורפא ירפא. עלו צמחים סביבות המכה אם מחמת המכה חייב שלא מחמת המכה פטור. וכשאמרה תורה שבתו יתן ורפא ירפא מה שבת מחמת המכה אף רפוי מחמת המכה דבר אחר בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה רק שבתו יתן ורפא ירפא: