ילקוט שמעוני/שמות/רמז שכז
וכבר היו רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יוסי הגלילי מהלכין בדרך והיה לוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן נשאלה שאלה זו בפניהם מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי ישמעאל ואמר אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ניתן רשות להצילו בנפשו קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת, נענה רבי עקיבא ואמר מעם מזבחי תקחנו למות מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ולא שנו אלא להמית אבל להחיות אפילו מעל מזבחי (וזה) [ומה זה] ספק אם יש ממש בדבריו ועבודה דוחה את השבת קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי אלעזר ואמר ומה מילה שהיא תקון אחד מאבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת. רבי יוסי הגלילי אומר אך את שבתותי תשמורו יכול לכל תלמוד לומר אך חלק. רבי יונתן בן יוסף אומר כי קדש היא לכם היא מסורה בידכם ואין אתם מסורים בידה. רבי שמעון בן מנסיא אומר לעשות את השבת לדורותיכם אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מילתא דעדיפא מכולהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. אמר רבא לכולהו אית להו פירכא בר מדרב יהודה אמר שמואל דלית ליה פירכא. דרבי ישמעאל דילמא כדרבה דאמר רבה מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מידע ידע דקאים לאפיה ואמר אי קאי לאפאי קטילנא ליה והתורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו ואשכחן ודאי ספק מנלן. דרבי עקיבא דלמא כאביי דאמר אביי מסרינן ליה זוג דרבנן לידע אם יש ממש בדבריו מייתינן ליה ואי לא לא מייתינן ליה ולכולהו אשכחן ודאי ספק מנלן. ודשמואל ודאי לית ליה פירכא היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלא חריפתא ממלא צנא דקרא:
ומכה אביו ואמו מות יומת לפי שהוא אומר עין תחת עין והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא במיתה לכך נאמרה פרשה זו. ומכה אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין הרי אתה דן הואיל והמכה חייב והמקלל חייב מה מקלל אחד אחד בפני עצמו אף המכה חייב אחד אחד בפני עצמו. לא אם אמרת במקלל שהוא חייב על המתים כחיים לפיכך הוא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו תאמר במכה שאינו חייב על המתים כחיים לפיכך לא יהא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו (שאין) תלמוד לומר מכה אביו ואמו אלא אפילו אחד אחד מהם דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד מפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו. רבי יצחק אומר וכי לא באת אמו אלא להחמיר עליו או להקל עליו לא מפני שהוחמר בו הוקל בו. (תלמוד לומר ומכה אביו ואמו) [ומכה אביו ואמו] מכה שיש בה חבורה. או אינו אלא מכה שאין בה חבורה אמרת ומה אם מדת נזיקין מרובה אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה מדת עונשין מעוטה לא יהא חייב עד שיעשה בהן חבורה. הא מה תלמוד לומר מכה אביו ואמו מכה שיש בה חבורה. מות יומת בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה אמרת זו מדה אמורה בתורה כל מיתה שנאמרה בתורה סתם אי אתה רשאי לדרשה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא שנאמרה סתם וכל מיתה האמורה סתם הרי זו בחנק. רבי אומר כמיתה האמורה בידי שמים מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה כאן מיתה שאין בה רושם. מכאן אמרו מיתת חנק היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשין בתוך הרכין וכורך על צוארו זה מושך להלן וזה מושך להלן עד שנפשו יוצאה זה סדר החנק. עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר ארבעים יכנו לא יוסיף. והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מוזהר שלא להכות. מי שהוא מצווה שלא להכות דין הוא שיהא מוזהר שלא להכות: