ילקוט שמעוני/שמות/רמז שכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


וכי יזיד איש דבי חזקיה תנא איש מזיד ומזריע ואין קטן מזיד ומזריע ומאי משמע דהאי יזיד לישנא דבשולי הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד. אמר רבא קטן אינו מוליד שנאמר ואם אין לאיש גואל וכי יש אדם בישראל שאין לו גואל אלא בגזל הגר הכתוב מדבר ואמר רחמנא איש אתה צריך לחזר עליו אם יש לו גואלין אם לא קטן אי אתה צריך לחזר אחריו בידוע שאין לו גואל. איתיביה אביי איש אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום אחד לביאה מנין תלמוד לומר ואיש. אמר ליה יש לו ואינה מזרעת כתבואה שלא הביאה שליש דמי. וכי יזיד למה נאמר לפי שנאמר ואיש כי יכה כל נפש אדם יכול בין המזיד והשוגג ואחרים והרופא שהמית ומכה ברשות בית דין והרודה בבנו ובתלמידו במשמע תלמוד לומר וכי יזיד להוציא את השוגג. איש להוציא את הקטן. רעהו להוציא את האחרים. איסי בן (יעקב) [עקיבא] אומר קודם מתן תורה [היינו מוזהרין על שפיכות דמים אחר מתן תורה תחת] שהוחמרו הקלו, באמת אמרו פטור מדיני בשר ודם ודינו מסור לשמים. להרגו בערמה להוציא חרש שוטה וקטן שאינן מערימין ולהוציא רופא שהמית והמכה ברשות בית דין והרודה בבניו ובתלמידו אף על פי שהן מזידין אבל אינן מערימין: