ילקוט שמעוני/שמות/רמז שיג
האשה וילדיה מה תלמוד לומר מגיד שולדיה כמוה. אין לי אלא שפחה שולדיה כמוה נכרית מנין. היה רבי ישמעאל אומר דין הוא מה שפחה כנענית שאין לה קדושין מכל אדם ולדיה כמוה אף כל שאין לה קדושין מכל אדם ולדיה כמוה ואי זה זה ולד(שפחה ו) נכרית. והוא יצא בגפו מגיד שאינה צריכה הימנו גט אין לי אלא אמה שאינה צריכה מבן ישראל גט בת ישראל שאינה צריכה גט מן העבד מנין. תלמוד לומר מהם תקנו עבד ואמה מקיש עבד לאמה ואמה לעבד מה אמה אינה צריכה מבן ישראל גט אף בת ישראל אינה צריכה מן העבד גט. דבר אחר והוא יצא בגפו למה נאמר לפי שהוא אומר שש שנים יעבוד אין לי אלא עובד שש שהוא נוהג בו מנהג האמור בפרשה נרצע מנלן תלמוד לומר והוא יצא בגפו להביא את הנרצע. ר' יצחק אומר אינו צריך ומה אם העובד שש שמיעט בו הכתוב יציאתו הרי הוא נוהג בו מנהג האמור בפרשה, נרצע שלא מיעט הכתוב יציאתו אינו דין שינהג בו מנהג האמור בפרשה. אם אדוניו יתן לו אשה מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית. ר' אליעזר אומר רבו מוסר לו שפחה כנענית. מאי טעמא דתנא קמא מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין אם אדוניו יתן לו אשה לו ולא למוכר עצמו. ואידך ההוא מיבעיא ליה בעל כרחיה. ואידך מכי משנה שכר שכיר נפקא דתניא כי משנה שכר שכיר עבדך. שכיר אינו עובד אלא ביום ועבד עברי בין ביום ובין בלילה וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד ביום ובלילה והלא כבר נאמר כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה ואמר ר' יצחק מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית. ואידך אי מהתם הוה אמינא הני מילי מדעתיה אבל בעל כרחיה אימא לא קא משמע לן. מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום חוץ מן הנולד מן השפחה ומן הנכרית. מאי טעמא דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה. ובנכרית כתיב כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מן הגוי קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה. והא בשבעה גוים כתיב כי יסיר לרבות כל המסירות. וצריכא דאי אשמעינן שפחה משום דאין לה חייס אבל נכרית אימא לא. ואי אשמעינן נכרית משום דלא שייכא במצות אבל שפחה אימא לא צריכא: