ילקוט שמעוני/שמות/רמז שה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


וזבחת עליו את עולותיך וגו' אין לי אלא עולה ושלמים שאר כל הקדשים מנין תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן שאין תלמוד לומר קדש קדשים אלא להכשיר את כל הקדשים. אין לי אלא חטאת עולה ושלמים שאר כל קרבנות צבור מנין תלמוד לומר את צאנך ואת בקרך משמע מביא את הקדשים [ואת החולין] (בכל המקום אשר אזכיר) אמרת במה הענין מדבר:

[בכל המקום אשר אזכיר את שמי] שאיני נגלה עליך אלא בבית הבחירה מכאן אמרו שם המפורש אסור להאמר בגבולין. ר' אליעזר בן יעקב אומר אם תבוא לביתי אבוא לביתך מקום שלבי הולך שם רגלי מוליכות אותי מקום שלבי אוהב רגלי מוליכות אותי. מכאן אמרו עשרה בני אדם שנכנסין לבית הכנסת שכינה עמהן שנאמר אלקים נצב בעדת אל. ומנין אפילו שלשה שנאמר בקרב אלקים ישפוט, ומנין אפילו שנים שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. ומנין אפילו אחד שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'. ר' יאשיה אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. בכל המקום סלקא דעתך אלא מקרא זה מסורס בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי והיכן בבית הבחירה: