ילקוט שמעוני/שמות/רמז קסו
ותהר האשה ותלד בן והא הות מעברא ביה תלת ירחי מעיקרא. אלא מקיש לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה. ותרא אותו כי טוב הוא רבי מאיר אומר טוב שמו. רבי יהודה אומר ראוי לנביאות. רבי נחמיה אומר טוביה שמו. אחרים אומרים נולד כשהוא מהול. וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל העולם כולו אורה כתיב הכא כי טוב הוא וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב. אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי זעירא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לרבי אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אאמר להו מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי אי בר אבהן ובר אוריין יאי ויאי. בר אבהן ולאו בר אוריין אשא תכליה. אמרי ליה בר אוריין הוא אמר להו ליעול וליתי. חזייה דהוה עכירא דעתיה פתח ואמר וכו' כיון דשמע דקאמר אדיר פתח ואמר יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים. אדיר זה הקב"ה שנאמר אדיר במרום ה'. ויפרע לאדירים אלו ישראל דכתיב ואדירי כל חפצי בם. מאדירים אלו מצריים דכתיב צללו כעופרת במים אדירים. באדירים אלו מים שנאמר אדירים משברי ים. יבוא ידיד בן ידיד לידיד ובחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבוא ידיד זה שלמה דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה. בן ידיד זה אברהם דכתיב מה לידידי בביתי. ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב מה ידידות משכנותיך. לידיד זה הקב"ה דכתיב אשירה נא לידידי. בחלקו של ידיד זה בנימין שנאמר לבנימן אמר ידיד ה'. ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה. יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. יבוא טוב זה משה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. ויקבל טוב זה תורה דכתיב כי לקח טוב וגו'. מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל. לטובים אלו ישראל דכתיב הטיבה ה' לטובים. יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו. יבוא זה זה משה דכתיב כי זה משה. ויקבל זאת זו תורה דכתיב וזאת התורה. מזה זה הקב"ה דכתיב זה אלי ואנוהו. לעם זו אלו ישראל דכתיב עם זו קנית. ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו לה מצראי אלא משעתא דאהדרה והות מעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא:
ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה ותזיל. אלא כל היכא דשמעי מצראי דמתיליד ינוקא ממטי ינוקא להתם. ומעוו כי היכי דלישמעוה ומעוי בהדיה דכתיב אחזו לנו שועלים. ותקח לו תבת גמא מאי שנא גמא אמר ר' אלעזר מכאן לצדיקים שממונן חביב עליהן מגופן כל כך למה שאין פושטין ידיהם בגזל. ורבי שמואל בר נחמני אמר דבר רך שיכול לעמוד בפני רך ובפני קשה. ותחמרה בחמר ובזפת חמר מבפנים וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע (כתוב ברמז נ"ג):
ותשם בסוף ר' אלעזר אמר ים סוף. רבי שמואל בר נחמני אמר אגם כדכתיב קנה וסוף קמלו. ותרד בת פרעה לרחוץ שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה וכן הוא אומר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. ונערותיה הולכות אין הליכה אלא לשון מיתה וכן הוא אומר אנכי הולך למות. ותרא את התבה בתוך הסוף כיון דחזו דקא בעא לאצולי למשה אמרו לה גברתנו מנהג של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזירת אביך בא גבריאל וחבטן בקרקע:
כתיב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואמרה עתידה אמי שתלד בן שהוא מושיע את ישראל. בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתך. כשהטילוהו לים [עמד אביה] וטפח לה על ראשה אמר לה היכן נבואתך היינו דכתיב ותתצב אחותו לידע מה יהא בסוף נבואתה:
במדה שאדם מודד בה מודדין לו וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף וכו' מי דמי התם חדא שעתא הכא שבעה יומי. אימא ולענין מדה טובה אינו כן. רבא אמר וכן לענין מדה טובה דכוותה מדה כנגד מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות. ותתצב אמר רבי יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ותתצב דכתיב ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם. אחותו דכתיב אמור לחכמה אחותי את. מרחוק דכתיב מרחוק ה' נראה לי. לדעת דכתיב כי אל דעות ה'. מה דכתיב מה ה' אלקיך שואל מעמך. יעשה דכתיב יעשה ה' לאדוני בית נאמן. לו דכתיב ויקרא לו ה' שלום. ללמדך שבמדה שאדם מודד מודדין לו מרים המתינה למשה שעה אחת דכתיב ותתצב אחותו והמקום עיכב לה במדבר הארון והשכינה והכהנים והלוים ושבעת ענני כבוד שנאמר והעם לא נסע וגו':
ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור שהיתה מנוגעת בנגעים קשים ולא היתה יכולה לרחוץ בחמין וירדה לרחוץ ביאור וראתה הנער בוכה ושלחה ידה והחזיקה בו ונתרפאה וקיימתו לחיים ואמרה הנער הזה צדיק הוא וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא לפיכך זכתה לחיי העולם הבא:
וישלח ה' שרב ושמש וחום בארץ מצרים ויבער בשר האדם עליו כאשר יבער השמש בתקופת תמוז ויצר להם מאד ותרד בת פרעה לרחוץ מפני החום והשרב. ותשלח את אמתה ותקחה ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה. מאן דאמר ידה דכתיב אמתה ומאן דאמר שפחתה מדלא כתיב ידה. ולמאן דאמר שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע. דשייר לה חדא דלאו אורח ארעא למיקם בת מלכא לחודא. ולמאן דאמר ידה ליכתוב ידה הא קא משמע לן דאישתרבב אישתרבובי כדאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים שנאמר שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת. ותפתח ותראהו את הילד ותרא מבעיא ליה אלא שראתה עמו שכינה. והנה נער בוכה קרי ליה נער וקרי ליה ילד תנא הוא ילד וקולו כנער דברי ר' יהודה. אמר ליה ר' נחמיה אם כן עשיתו למשה בעל מום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נערים בתיבה:
דבר אחר והנה נער בוכה זה אהרן. דבר אחר המלאך שהיה מתלוה עמו שמלאך נקרא נער שנאמר רוץ [דבר] אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים. ותחמול עליו מלמד כשאמרו לה נערותיה הניחתו וזרק הקב"ה רחמנות בלבה והחזירה אצלו. ותאמר מילדי העברים זה שעל ידו יהיו ישראל עתידין לאמר זה אלי ואנוהו. ותלך העלמה שהעלימה דברים שלא אמרה שהיא אמו. היליכי את הילד הזה מלמד שהראתה לה כל אבריו של משה ואמרה לה ראי והזהרי בו שתחזיריהו לי שלם:
מילדי העברים זה מנא ידעה שראתה אותו מהול. זה מלמד שהתנבאה שלא מדעתה זה נופל ואין אחר נופל והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים. צופין ואין יודעין מה צופין מהגין ואין יודעין מה מהגין ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה עמדו וגזרו וכל הבן הילוד וגו'. וכיון שהושלך למים אמרו תו לא חזינן כי ההיא סימנא בטלו לגזרתייהו ולא ידעי שעל ידי מי מריבה הוא לוקה והיינו דכתיב המה מי מריבה. המה ראו איצטגניני פרעה וטעו. והיינו דקאמר משה כשש מאות אלף רגלי אמר להן משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם. רבי חנינא בר פפא אמר אותו היום כ"א בניסן היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שעתיד לומר לפניך שירה על הים ביום הזה ילקה ביום הזה. ר' אחא בר חנינא אמר אותו היום ששה בסיון היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שעתיד לקבל תורה מסיני יום זה ילקה ביום זה. בשלמא למאן דאמר בששה בסיון משכחת לה שלשה ירחי דאמר מר בשבעה באדר נולד משה ובשבעה באדר מת משה ומשבעה באדר עד ששה בסיון שלשה ירחי. אלא למאן דאמר בכ"א בניסן היכי משכחת לה. אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם. ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות מאי שנא מן העבריות מלמד שהחזירוהו על המצריות כולן ולא ינק. אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא והיינו דכתיב את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים. ותלך העלמה שהלכה בזריזות רבי שמואל בר נחמני אמר שהעלימה את דבריה. ותאמר לה בת פרעה היליכי מתנבאת ואינה יודעת מה מתנבאת הא ליכי הא שליכי. ואני אתן את שכרך לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבדתן אלא שנותנין להן שכר. ותקח מרים הנביאה וכו' עד עמד אביה וטפח לה על ראשה וכו' מה יהא בסוף נבואתה:
ויהי מקץ שנתים ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו ואביו קרא לו חבר כי בעבורו חובר עם אשתו אשר גרש. ואמו קראה לו יקותיאל כי קותהו אל שדיה וישיבהו האלקים אליה ואחותו קראה לו ירד כי בעבורו ירדה אחריו אל היאור לדעת מה יהיה בסופו ואחיו קרא לו אבי זנוח לאמר זנח אבי את אמי והשיב בעבור זה וקהת ומניקתו קראו לו אבי סוכו לאמר כסוכה הוצפן שלשה חדשים מפני בני חם וכל ישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל כי בימיו שמע אלקים את נאקתם מיד דוחקיהם. ויהי בשנה השלישית ללדת משה ופרעה יושב על כסאו והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו והנער יושב בחיקה וכל שרי המלוכה יושבים אצלו ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו ויבהלו המלך והשרים על זה ויתמהו תמיהה גדולה מאד. ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר זכר נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלקים בקרבם ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים. מה עשה אברהם אשר התיש את חיל נמרוד מלך כשדים ואת אבימלך מלך גרר וירש את ארץ בני חת ואת כל ממלכות כנען ומצרימה ירד גם הוא ויאמר אל אשתו אחותי היא למען הכשיל מצרים ואת מלכה. גם יצחק מה עשה לפלשתים אשר גר בגרר ויעצם כחו מכל פלשתים גם את מלכם רצה להכשיל באמרו לאשתו אחותי היא. ויעקב הלך בעקבה ויקח מיד אחיו בן אמו את בכורתו ואת ברכתו וילך פדנה ארם אל בית לבן אחי אמו ויקח את בנותיו ואת מקנהו ואת כל אשר לו ויברח וישב בארצה כנען. מכרו בניו את יוסף וירד מצרימה וינתן בבית הכלא שנים שתים עשרה עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומו ויוציאהו מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים על פתרו חלומותיו לו. ויהי בהרעיב אלקים את הארץ וישלח ויבא את אביו ואת אחיו מצרימה ויכלכלם בלא מחיר והון ואותנו קנה לעבדים ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. וישלח אלקים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל וידמה כאחד מהם ויען המלאך ויאמר אם על המלך טוב יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד והיה אם ישלח ידו אל השהם דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו ואם על הגחלת ישים ידו דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר המלאך. ויביאהו לו את השהם ואת הגחלת ויקח המלאך ידו אל הגחלת ותדבק הגחלת באצבע וישאה אל פיו ותבער קצת שפתיו ושפת לשונו ונעשה כבד פה וכבד לשון ויחדלו המלך והשרים מהמית את הילד ויהי בבית פרעה אחרי כן שנים חמש עשרה. ויהי בהיות הילד בבית המלך בבגדי ארגמן לבושו ויגדל בקרב בני המלך. ויהי מקצה שנים חמש עשרה לבוא בית המלך היא שנת שמונה עשרה ליום הולדו ויתאו הילד אל אביו ואל אמו וילך אליהם ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויהי כראות האיש המוכה את משה וינס אליו לעזרה כי האיש משה נכבד וגדול בבית פרעה ויאמר אליו בי אדוני האיש המצרי הזה בא הלילה אל ביתי ויאסרני ואל אשתי בא לפני ועתה מבקש את נפשי לקחתה. ויהי כשמוע משה הדבר הרע הזה ויחר אפו מאד וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצל את העברי מיד מכהו וילך משה וישב בית המלך והאיש עברי שב לביתו. ויהי כשוב האיש הביתה ואמר לגרש את אשתו כי לא נכון לבית יעקב לבוא אל אשתו אחרי אשר הוטמאה ותלך האשה ותגד לאחיה ויבקש אחי האשה להרגו וינס אל ביתו וימלט. ויגדל משה ר' יהודה אומר כל בנים אינן גדלין שהוא אומר ויגדל אלא שהיה בן חמש שנים ונמצא כבן אחת עשרה מה אמר ויגדל שני פעמים למעלה בקומה ולמטה בגדולה מה היתה גדולתו שיצא אל אחיו: