ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קנו
מלתא דר' הושעיא רבה עבד פליגא דכתיב הרעשת ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטנ. הרעשת ארץ בימי אברהם דכתיב ואבוא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי, פצמתה בימי אליעזר. רפה שבריה בימי יעקב. כי מטה בימי ישבי בנוב הה"ד וישבי בנוב אניף במגיניה קפץ דוד לאחרוהי תמני סרי אמין זה נתירא מזה וזה נתירא מזה, זה נתירא מזה אם לאחרוהי קפץ בדין לקמיה מה וזה נתירא מזה אם במגיניה כדון היאך אנא יכיל ליה, באותה שעה אמר דוד הלואי היה לי מבני אחתי ויסייעני הה"ד ויעזר לו אבישי, לאחורי תרעא הוה קאים. רבנן אמרין אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו כדי שלא יהא אותו צדיק עומד וצטער. א"ל ישבי שנים על אחד אמרי לליה הא אנן קטלינן לך עול אימא בקראתא עשרה עשרה קטלין לך. ויך אלחנן בן יערי אורגים זה דוד שחננו אל בן יערי שהיה גדול כיער, אורגים אלו סנהדרין שהיתה מעלה הלכה לפניו והוא אורגה:
ויהי איש מדון ואצבעות וגו' שש ושש. תמן תנינן יתר בידיו וברגליו שש שש עשרים וארבעה ר' יהודה מכשיר וחכמים פוסלין, א"ר יצחק ושניהם מקרא אחד דרשו ויהי איש מדון מר סבר בגנותיה משתעי קרא ומר סבר בשבחיה משתעי קרא. אמר רבה למה לי דכתב שש ושש עשרים וארבע, צריכי, דאי כתב שש ושש הוה אמינא שית דידיה ושית דכרעיה כתב רחמנא עשרים וארבע, ואי כתב עשרים וארבע הוה אמינא שבע בהא וחמש בהא כתב רחמנא שש ושש במספר בנספרת על גב היד:
את ארבעת אלא יולדו להרפה בגת. מאן נינהו אמר ר' חסדא סף ומדון גלית וישבי בנוב. ויפלו ביד דוד (ואנשיו) [וביד עבדיו], כתיב ותשק ערפה לחמותה, א"ר יצחק יבאו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה, דרש רבא בזכות ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים שנאמר ותשאנה קולן ותבכינה עוד: