ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קנא
ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה, וכתיב מזמור לדוד בברחו וגו'. אם בוכה למה מזמר ואם מזמר למה בוכה, א"ר אבא בר כהנא למה הוא דומה למלך שכעס על בנו וטרדו ושלח המלך פדגוגג שלו אחריו הלך ומצא אותו בוכה ומזמר א"ל פדגוגו אם אתה מזמר למה אתה בוכה ואם בוכה למה אתה מזמר, א"ל בוכה אני שהקנטתי את אבא ומזמר אני שאין דיני להריגה אלא לטרידה ולא די שלא הרגני אלא שטרדני אצל דוכסין ואיפרכין. כך אמר דוד ייעקב ברח ויברח יעקב שדה ארם, משה ברח ויברח משה, אליהו ברח ויקם וילך אל נפשו, ואני בורח כמותם התחיל אומר זכרתי משפטיך מעולם ה' ואתנחם, זכרתי מדת הדין שבה נהגת את הראשונים ונתנחמתי, ואימתי אמרו דוד הפסוק הזה בשעה שאמר ויאמר דוד (אל) [לכל] עבדיו וגו' קומו ונברחה. רב ור' יודן, רב אמר שלא ידון אותנו (נו) כעיר הנדחת. ר' יודן אמר נטל בעל הבית את הכוס להדיחו ואינו זז משם עד שימרקנו, כך כיון שראה דוד שמרק הקב"ה עונותיו התחיל מזמר. וכל עבדיו עוברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי. רבי איבו אמר כרתי שכורתין כרייתות, פלתי מופלא בית דין. ורבנן אמרין הן שאומרין דבר ואין מי יפליא אחריהם:
ויאמרו עבדי המלך וגו' ככל אשר יבחר וגו' הנה עבדיך, הדיין הזה בשעה שארכי (שררה) שלו מקולקלת אין עומדין לפניו בטכסים שלהם אלא משונים ומטולטלים שצריכים לעמוד דרך ימין עומדין דרך שמאל, הצריכין לעמוד דרך שמאל עומדין דרך ימין, וכיון שרואין שתכסס שלו מתוקנת עומדין בתכסיס שלהן, התחיל אומר אלו היהת ארכי שלי מקולקלת לא היה כל אחד ואחד עומד בטכסיס שלהם התחיל אומר מזמור. ויהי דוד בא עד הראש וגו' [חושי הארכי]. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, חד אמר למה נקרא שמו חושי הארכי שהיה מארכי דוד. וחד אמר שעל ידו נתבססה מלכות. וחד אמר שעל ידו נתקנה מלכותו:
ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם. א"ר יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד ע"ז, אין ראש אלא ע"ז דכתיב צלמא רישיה דרהב. והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו, אמר לו דוד מלך שכתמותך יעבוד ע"ז, אמר לו יאמרו מלך שכמותי הרגו בנו מוטב שאעבוד ע"ז ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, אמר לו מאי טעמא נסבת יפת תאר, א"ל יפת תאר רחמנא שריא, א"ל מ"ט לא דרשת סמוכין דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל דנסיב יפת תאר הוה ליה בן סורר ומורה:
וילך דוד ואנשיו בדרך. וכי באויר היה להם לילך אלא שהלכו בדרך ענוה. ושמעי הולך בצלע ההר שהזכיר מעשה הצלע, והוא שוד אומר כי אני לצלע נכון, א"ל והנך ברעתך מהו והנך. אמר רבי אבא בר כהנא אסקופי של בת שבע מהלכת לפני דוד רבי שמואל בר נחמני עלה מבבל שאל לו רבי יונתן מהו דכתיב והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף כל ישראל נקראו על שם יוסף שנאמר אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף. א"ל שמעי לדוד כל ישראל גמלוך רעה ואני יות מכלן וכל ישראל יושבים ומקוים מה אתה עושה עמי אם קבלת אותי כל ישראל באים ומשלימין עמך:
בוא אל פלגשי איבך אחיתופל הטעה אותו המזל והיה סבור שהוא מלך והי נותן עיניו באבשלום אמר לו בוא אל פלגשי אביך, א"ל וכן אתה אומר לי שאענה פלגשי אבי, א"ל אחיתופל גזירת האלהים היא שאמר לאביך הנני מקים עליך רעה מביתך וגו' ושכב (את) [עם] נשיך, ואחיתופל יעץ לאבשלום שיהרוג לאביו והוא ישב עליו בדין על שעינה נשי אביו ואני הורגו ומולך אני, ולא היה יודע שהמלכות עומדת מבת בנו שנאמר הלא זאת בת שבע את אליעם, ואליעם בן אחיתופל הגילוני. ועצת אחיתופל (כתוב ברמז קמ"ב):
ותשטח עליו הריפות (כתוב ברמז תתרנ"ג):
ויצו אל ביתו ויחנק. אמר רמי בר יחזקאל מנין למתנת שכיב מרע מן התורב שנאמר ויצו בצואה בעלמא. תנו רבנן שלשה דברים צוה אחיתופל לבניו א"ל בני אל תהיו במחלוקת ואל תמרדו במלכות בית דוד ויו"ט של עצרת ברור זרעו חטים. מר זוטרא אמר בלול איתמר, אמרי נהרדעי משמיה דר' יעקב לא ברור ממש ולא בלול ממש אלא בלול ורוח צפונית מנשבת זהו ברור:
ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי. שנו רבותינו ארבע מתו בעטיו של נחש. אלו הן. בנימן בן יעקב. עמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכלהו גמרא לבר מישי דמפרש ביה דכתיב ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הבצא. ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגלי בת נחש וכי בת נחש היתה והלא בת ישי היתה דכתיב ואחיותיהם צרויה ואביליל, אלא בת מי שמת בעטיו של נחש. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון, אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר על צוויי, אמרו לפניו רבש"ע והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה מאל"ף ועד תיו"ו, א"ל מקרה אחד לצדיק ולרשע. ופליגא דר' אמי דאמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא דכתיב הנפש החוטאת היא תמות, ואין יסורין בלא עון דכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. ויבהי כבוא דוד מחנימה זה ריטמיש. ושובי בן נחש זה חנון בן נחש, ולמה נקרא שמו שובי ובי אומר (נז) שישב יצרו לשעה, רבנן אמרין שעשה תשובה ודאי. ומכיר בן עמיאל וגו' וברזיילי הגלעדי מיד התחילו מכבדין אותו שנאמר משכב וספות וגו'. (משכב וספות) אמר רב תרי מיני שתיתא שדר ליה ברזילי לדוד שנאמר משכב וספות וכלי יוצר וגו', משכב אלו (פולוסיקא) [כרים וכסתות]. ספות אלו חביות של יין. וכלי יוצר הבאים מחמת ריתמא. וחטים ושעורים כמשמעו, וקלי אלו קליות. ודבש וחמאה וצאת כמשמען. ושפות אלו גביניםם של חלב שהוא יונקרא שלא היה יכול הזבוב לעמוד עליהם אלא היה נופל מהם, כיון שראה דוד כן התחיל אומר מאלו הייתי מתיירא והשלימו לי אינו מהם אלא מאת הקב"ה שנאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, התחיל לומר מזמור לדוד:
תנו רבנן אבשלום בשערו מרד שנאמר וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל וגו' ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים וגו' ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך, תאנא אבן שאאנשי טבריה וצפורי שוקלין בה, לפיכך נתלה בשערו שנאמר ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר, שקל ספסירא בעא למפסקיה. תאנא דבי רבי ישמעאל בא תה שעה נבקעה שאול מתחתיו. וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום אבשלום בני בני וגו' הני תמניא בני שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם ויירךאיכא דאמרי דקריב רישייה לגבי גופיה ואיכא דאמרי דאתייה לעלמא דאתי. ואבשלום לקח ויצב לו בחייו, אמר רשב"ל שלקח מקח רע לעצמו. את מצבת אשר בעמק המלך, א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של מלכו של עולם הננימקים עליך רעה מביתך. כיוצא בו אתה אומר וישלחהו מעמק חברון, אמר רבי חנינא בר פפא מאותה עצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה וגו'. כי אמר אין לי בן, ולא הוה ליה בנים והכתיב ויחלדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת, אמר ר' יצחק בר אבדימי שלא היה לו בן הגון למלכות. רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חברו אין מניח בן ליורשו ואיהו קלייה ליואב דכתיב ויאמר אבשלום אל עבדיו ראו חלקת יואב על ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה באש, וכתיב ויציתו עבדי אבשלום את החלקה אשר ליואב באש. והי רבי מאיר אומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו, אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו, ולפי שבא אל עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשרה לונביות שנאמר ויסבו עשרה (אנשים) [נרים] נושאי כלי יואב, ולפי שגנב שלש לבבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים, שנאמר ויקח שלשה שבטיים בכפו ויתקעם בלב אבשלום (ויחזק ראשו) [עודנו חי] בלב האלה. האלה לא היה לה לב ונתן לה לב. הים לא היה לו לב ונתן לו לב ויפרע מן המצרים שהיה להם לב ושעבדו את ישראל בכל מיני פורענות. תבא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב ויפרע מאבשלום שהיה לו לב וגנב שלש לבבות. יבאו השמים שלא היה להם לב ונתן להם לב ויורידו המן לישראל שהיה להם לב ושמרו את התורה בכל לבבם ובכל נפשם:
ויכו את אבשלום וימיתוהו. תניא היה ר' מאיר אומר אבשלום אין לו חלק לעולם הבא שנאמר ויכו את אבשלום בעולם הזה, וימיתוהו לעולם הבא. אמר ר' אחא מצינו שכל המלמד סניגוריא על ישראל הקב"ה מרוממו בעולם, דכתיב ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם, ממי את למד מאחימעץ בן צדיק שנאמר ואחימעץ בן צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה, ויאמר שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי את ההמון וגו' ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד. אמר רבי אבא בר כהנא אם היה דוכוס איתעביד איפרכוס ואי היה איפרגכוס איתעביד אסטרטליטוס. והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדוני המלך וגו' ויאמר המלך אלא כושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער אויבי אדוני המלך וירגז המלך א"ר יצחק בר חנינא הראה (ללוכידין) [לו כידון] שלו שדקרו אותו. והלא דברים ק"ו ומה אחימעץ שלא דבר על בנו של מלך לא טובה ולא רעה זכה לכל הכבוד הזה, מי שהוא מלמד סניגוריא על בניו של מקום עאכ"ו:
היום יומת איש וגו'. ראה דוד ברוח הקדש אדם עומד ממנו ועתיד לעשות תשועה גדולה ונקרא איש יהודי, בזכותו ניצל אמר הקב"ה לדוד אתה הצלת את שמעי בשביל שיוליד את הצדיק, על שמך אני כותבו שנאמר איש יהודי, על זה נאמר זכר צדיק לברכה זה מרדכי ושם רשעים ירקב זה המן וחבריו:
ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך וגו'. רב אמר קבל דוד לשון הרע דכתיב ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר וכתיב וישלח המלך דוד ויקחהו וגו' מלו דבר, מכדי חזייה דשקרא הוה כי הדר אלשיון עילויה מ"ט קבל מניה. ומנא לן דקביל מניה דכתיב ויאמר המלך אל ציבא הנה לך כל אשר (לאדוניך) למפיבושת. ושמואל אמר לא קבל דוד לשון הרע דברים נכרים חזא ביה דכתיב ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך וגו' וכתיב ויאמר אדוני המלך עבדי רמני וגו' וירגל בעבדך וגו' ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך וגו' ויאמר מפיבושת את המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו. א"ל אני אמרתי מתי תבוא בשלום ואתה עושה בי כך לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום, והיינו דכתיב ובני יהונתן מריבעל וכי מריבעל שמו והלא מפיבושת שמו, אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצאת בת קול ואמרה לו נצא בר נצא, נצא הא דאמרן, בר נצא דכתיב ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל על עסקי נחל, אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה יצאה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות. ואמר רב יהודה אמר רב אלמלי לא קבל דדוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו. בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע מכאן שרשעתם של זקנים משתנית. אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה מכאן לשפתותיהם של זקנים שהם מתרפטות. אם אשמע עוד מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות. בקול שרים ושרות שדומות עלי כשיחה, אמר רב ברזילי הגלעדי שקרא הוה דהא אמתא דבי רבי בר תשעין ותרתין שנין וטעמא קדרא, רבא אמר ברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו:
אין לנו חלק בדוד וגו' איש לאהליו ישראל (כתוב ברמז צ"ט):
ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חוית מכאן שאין נושאין אלמנתו של מלך. ויאמר המלך אל עמשא הזעק לי את איש יהודה (כתוב ברמז קע"ב):