ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קמ
והוא עוטה מעיל. בוא וראה כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה מרפא לעולם הבא. העורים מתרפאים שנאמר אז תפקחנה עיני עורים. הפסחים מתרפאים שנאמר אז ידלג כאיל פסח. האלמים מתרפאים שנאמר ותרון לשון אלם, וכשם שאדם הולך כך הוא בא. עור הולך עור בא, חרש הולך חרש בא, אלם הולך אלם בא, פסח הולך פסח בא, כשם שהוא הולך לבוש כך בא לבוש שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. וממי את למד משמואל הנביא דכתיב והוא עוטה מעיל, וכתיב ומעיל קטן תעשה לו אמו. ולמה כשם שאדם הולך כך הוא בא, כדי שלא יאמרו רשעי עולם משמתו רפא אותם הקב"ה דומה שאין אלו אותם אלא אחרים הם אמר הקב"ה יעמדו כמו שבאו:
ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי. ר' אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין אנו עאכ"ו. מאי היא דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ, עולים תרי משמע, חד שמואל, ואידך דאזל שמואל ואייתי למשה בהדיה אמר דילמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי אי איכא מילתא דכתיבא באורייתא ולא קיימתיה:
אמר רבא בר חנינא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר ויאמר שמואל אל שאול וגו' ויאמר שאול צר לי מאד וג' ואלו באורים ותומים לא קאמר ליה משום דהרג נוב עיר הכהנים. ומנא לן דאחילו ליה שנאמר ויאמר שמואל (אל שאול) ולמה תשאלני וה' סר מעליך וגו' ומחר אתה ובניך עמי, מאי עמי, עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא והוקענים לה' בגבעת שאול בחיר ה' יצאת בת קול ואמרה שאול בחיר ה'. תלמידוי דרבי אמי בר אבא בשם רבי שמואל בר נחמני חביבה היא מיתתו של שאול יותר מחייו שבחייו לא נאמר אתה ובניך עמי ובמיתתו נאמר אתה ובניך עמי, עמי במחצתי. א"א אומר בא וראה כח (הצדקה) [הצדיקים] משאול שהסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ וחזר ואהב את אשר שנא והלך לו אצל צפניה אמו של אבנר לעין דאר ושאלה לו באוב והעלה לו את שמואל והעלה את משה עמו וראו המתים שמואל ולה ועלו עמו סבורים שהגיע תחית המתים, וראתה האשה ונבהלה, אחד עשר צדיקים אעלו עמו באותה שעה. רבי אליעזר אומר כל המתים עולים בתחית המתים לבושים בתכריכיהם, בוא וראה מן הזרע שנזרעים ערומים ועלים לבושים בכמה קליפות והיורדים לארץ לבושים כל שכן שעולים לבושים, ולא עוד אלא בוא וראה מחנניה מישאאל ועזריה שירדו לכבשן האש לבושים ויצאו לבושים דכתיב כפיתו בסרבליהון ולא נחרכו, וכן למדנו משמואל הנביא שנאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל: