ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קלה
זש"ה מצא אשה מצא טוב. אין סוף לאשה טובה ואין סוף לאשה רעה שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה. טובה היתה אביליל לדוד מכל הקרבנות שבעולם, אילו עשה אותו מעשה שחשב לעשות לנבל אילו הקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה מכפר לו והיא באת אליו ומיד מלטתהו לכך אמר למנצח על מחלת שמחלה לו כשם שהקרבנות מוחילן. וכן הוא אומר והאשה טובת (מראה) [שכל] ודוד היה יפה עינים וטוב רואי. אמר הקב"ה תבא טובה ותהיה לטוב וילך הרע ברעתו, שנאמר ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל, מי גרם לו על ידי שהיתה נפשו קצרה במות, וכן הוא אומר איש הבליעל כד"א השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ד"א בליעל מגלה עריות, וכה"א בני עלי בני בליעל וכתיב אשר ישכבון את הנשים וכתיב בדור המבול כי השחית כל בשר. וכתיב אמר נבל וגו' השחיתו התעיבו: