ילקוט שמעוני/שופטים/רמז נב
ושרי ביששכר עם דבורה. זש"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ר' תנחום אומר רובי חכמות היה יודע. ר' יוסי בן קצרי אומר לעבר שנים הה"ד ול אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה למשה מסיני, וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים לישוב משפחת הישובי אין ישוב אלא בית דין שנאמר ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך ואומר ויעקב איש תם יושב אהלים. וחייו של יששכר מנין לו מזבולון שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה, הה"ד זבולון לחוף ימים ישכון ובשביל כך יששכר חמור גרם, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר הדא הוא דכתיבב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך ואתה מוצא תשיעי לשבטים והוא מקריב שני למלך דכתיב ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה מפני שהיה בן תורה:
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היה כמותם דאילו בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח, וגבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים:
אמר רבא לא אשכחת צורבא מדרבנן דאורי אלא דאתי מלוי ויששכר, מלוי דכתיב יור משפטיך ליעקב, מיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ואימא מיהודה דכתיב יהודה מחוקקי אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמינא:
אשרי הצדיק ואשרי שכניו יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכים לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה וגו' נעשו גדולים בתורה שנאמר יהודה מחוקקי ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וממזבולון מושכים בשבט סופר, אבל מן הדרום בני קהת וסמוכין להם ראובן ושמעון וגד והיו שרויים עם קרח אדם בעל מחלוקת אבדו עמו במחלוקתו, מכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו טטוב לצדיק וטוב לשכנו:
זבלון עם חרף נפשו (כתוב ברמז ל"ט):
באו מלכים נלחמו שלשים ואחד מלכים הלכו עם סיסרא כשהלך להלחם עם ישראל ונהרגו עמו, למה, שהיו מתאוים לשתות ממימי ישראל ובקשו עם סיסרא ואמרו בבקשה ממך נבוא עמך בחנם שאנו מתאוים למלא כרתנו מן המים של ארץ ישראל שנאמר בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו: