ילקוט שמעוני/קהלת/רמז תתקעה
כי בצל החכמה בצל הכסף. א"ר יוחנן כל המטיל מלאי לכיס של תלמיד חכם זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף. רבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא מצינו שעתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה וגו':
טובה חכמה עם נחלה. כדתנן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. דבר אחר טובה חכמה זהו חכמתו של אדם הראשון, עם נחלה שהנחיל עולם לבניו, ויותר לרואי השמש תפוח עקבו היה מכהה גלגל חמה וגו'. החכמה תחיה (את) בעליה כגון רבן יוחנן בן זכאי. מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שאחזו בולמוס והלך וישב לו במזרחה של תאנה ונתרפא, אמרו ליה הדין מנא לך דכתיב ויתנו לו פלח (דבש) [דבלה] וגו', וכתיב ותשב רוחו אליו ויחי. בן בטיח בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי היה ממונה על האוצרות, עמד ושרף כל האוצרות, ושמע רבן יוחנן בן זכאי ואומר ווי. אזלין אמרין הא אמר חביבך ווי, שלח ואיתיתיה, אמר למה אמרת ווי, אמר לא אמרית אלא ווה, ולמה אמרת ווה, אמר כל אלין יומיא דאלין אוצרין קיימין לא עבדין קרבא למרדפא סנאה. בין ווי לווה (שתק) [נמלט] רבן יוחנן בן זכאי וקריין עליה החכמה תחיה (את) בעליה:
ראה את מעשה האלקים, כיון שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והוליכו באילני גן עדן וא"ל ראה את כל מעשה אלקים מה נאים לך מה משובחים לך, כל מה שבראתי בשבילך בראתי, אל תקלקל מעשיך, עמד וקלקל במעשיו וקנה לו מיתה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי בשעה שאמר לו הקב"ה למשה למה היה משה דומה באותה שעה, לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורין ילדה שם וגדלה שם ומתה, פעם אחת עבר המלך על בית האסורין התחיל אותו תינוק צווח ובוכה ואומר למלך אדוני המלך כאן נולדתי כאן גדלתי ואיני יודע באיזה חטא, א"ל בחטא אמך, כך משה וכו' (בקה"ר):
ביום טובה היה בטוב. אמרו עליו על רבי תנחומא כשהיה לוקח בשר או ירק או כל דבר היה אומר לביתו הפרישו לעניים חלקם שלא לקחתי אלא ליטרא אחת של בשרא ולעני חצי ליטרא, לקיים מה שנאמר ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה שתבא על אחרים שאין אתה רחוק מן העניות שנאמר את העני עמך. א"ר אבא בר כהנא אם נזדווג לך יום טוב עשה אותו מיד, ואם נזדווג לך יום רעה ראה איך לעשות תשובה ולהנצל ממנה, א"ר תנחומא בר חנילאי ביום טובתו של חברך היה עמו בטובה, ואם נזדווג לחבירך יום רעה ראה לעשות עמו חסד, א"ר יוחנן ביום טובתה של תורה היה עמה בטובה, וביום רעה ראה לכשיגיע אותו היום פחדו בציון חטאים תהא מן הרואין ולא מן הנראין, תהא מאותם שכתוב בהם ויצאו וראו, ולא מאותם שכתוב בהם כי תולעתם לא תמות: