ילקוט שמעוני/נחמיה/רמז תתרעא

<< · ילקוט שמעוני · נחמיה · רמז תתרעא · >>

ויזעקו בקול גדול אל ה', מאי אמור, אמר רב יהודה ואי תימא ר' נתן בייא בייא היינו דאחריביה לבי מקדשא וקליא להיכלא וקטלינהו לצדיקי ועדיין קא מרקד ביננא, כלום יהביתיה ניהלן אלא לקבולי אגרא, לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן, נפל להו פתקא מרקיעא דהוה כתיב בה אמת אמר ר"ח ש"מ חותמו של הקב"ה אמת, יתבו בתעניתא תלתא יומי ותלתא לילותא מסרוה ניהלייהו ונפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדש הקדשים א"ל נביא היינו הא, דכתיב ויאמר זאת הרשעה וגו', כיון דתפסו ליה אשתמיט ביניתא ממזיה ורמא קלא ואזיל קלא ארבע מאה פרסי אמר היכי נעביד לה דילמא ח"ו מרחמי מן שמיא עליה, א"ל נביא שדיוה בדודא דאברא וחפיוה לפומיה דדודא באברא דשייב קלא שנאמר ויאמר זאת הרשעה וישלך העופרת אל פיה, אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי על יצרא דעבירה, בעו רחמי ואתמסר בידייהו, א"ל נביא חזו אי קטליתוליה קטליתו כולי עלמא, חבשוה תלת יומי בעו ביעתא בת יומא בארעא דישראל ולא אשתכח, כחלינהו לעיניה ושבקוה אהני כי הכי דלא ליגרי איניש בקרובתיה, אריב"ל למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה, משה אמר הגדול הגבור והנורא, אתא ירמיה ואמר עו"א מרקדים בהיכלו איה נוראותיו ולא אמר נורא, אתא דניאל ואמר עו"א משעבדים בבניו איה גבורותיו ולא אמר גבור, אתו אינהו ואמרי אדרבא הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו, הן ההן גבורותיו שכובש את יצרו ונותן ארך אפים לרשעים, נוראותיו שאלמלא הוא נורא היאך אומה זר יכולה להתקיים בין כל האומות:

ויקראו בספר בתורת האלהים וגו'. א"ר אדא בר אהבה אמר רב חננאל אמר רב ויקראו זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הפסוקים, ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורת:

אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, אמר רב חסדא למי שלא הניח ערובי תבשילין, איכא דאמרי אמר רב חסדא למי שלא היה לו להניח ערובי תבשילין אבל היה לו להניח ולא הניח פושע הוא. מאי כי חדות ה' היא מעוזכם, אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון א"ל הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו היום והאמינו ואני פורע, דתנא רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו, א"ר אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר וגו' איזהו חג וכו'. ת"ר מעשה בר' אלעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות היום בסכ ות, בשעת פטירתו אמר להם אכלו משמנים:

צאו ההר והביאו עלי זית וגו' ועלי הדס וגו' ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב. שנו רבותינו כל דבר המקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ מסככין בו. מנא הני מילי, א"ר חסדא מהכא צאו ההר וגו', היינו הדס היינו עץ עבות, א"ר חסדא הדס שוטה לסוכה, עץ עבות ללולב. תניא בסכות תשבושבעת ימים בסכות של כל דבר, ר' יהודה אומר אינה נוהגת אלא בארבעה מינים, והדין נותן ומה לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינונוהג אלא בארבעה מינים, סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא נוהגת אלא בארבעה מינים, אמרו ליה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין וכו', לא מצא ארבעה המינים יבטל והתורה אמרה בסכות תשבו בסכות של כל דבר, וכן בעזרא הוא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וגו' לעשות סכות ככתוב:

ויעשו כל הקהל (הבאים) [השבים] מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון וגו'. אפשר בא שלמה ולא עשה סכות, בא דוד ולא עשה סכות, עד שבא עזרא ועשה, אלא מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר, ואומר והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחדוש כל הדברים האלה אף ירושתך בחדוש כל הדברים האלה, ואידך, ההוא דבעי רחמי על יצר הרע ובטליה ואגין זכותיה עלייהו כסוכה, והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע, בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל אלא יהושע דהוה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי. יכול ירושה שלישית, ת"ל אשר ירשו אבותיך וירשתה, ראשונה ושניה יש לכם ואין לכם ירושה שלישית בחדוש כל הדברים האלו:

ויעשו כל הקהל וגו' כי לא עשו מימי ישוע בן נון. ולמה ישוע, רבי הלל בשם רבי שמואל בר נחמן פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו, הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף כאן, רבי יוסי בר חנמאל אמר מדברי תורה נתחייבו הדא הוא דכתיב והביאך ה' אלהיך אל הארץ וגו' מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה אבותיך מדברי תורה אף כאן והרבך מאבותיך, אבותיך לא היה עליהם עול מלכות ואתם אע"פ שעליכם עול מלכות, אבותיך לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה ואתם כיון שנכנסתם נתחייבתם, אבותיך לא נתחייבו עד שקנו כלה ואתם ראשון ראשון קונה ומתחייב:

קומו ברכו את ה'. ת"ר מנין שאין עונין אמן בבהמ"ק שנאמר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם, יכול על כל הברכות כלם תהא תהלה אחת, ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה תן לו תהלה:

אתה הוא ה' לבדך. א"ר אושעיא מנין שהשכינה בכל מקום שנאמר אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו' וכל צבאם, שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם, שלוחי ב"ו ממקום שמשתלחין לשם מחזרין שליחותן, שלוחיך למקום שמשתלחין שם עושין שליחותן שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, ויבואו לא נאמר אלא ויאמרו, מלמד שהשכינה בכל מקום, היכן הם גלגל חמה ולבנה נתונים ברקיע השני וכו' (ביחזקאל ברמז תקצ"ג). ואתה מחיה את כלם, ר' חגי בש"ר יצחק אתה נותן מחיה לכלם. כתיב משרתיו אש לוהט מהיכן הם נזונין, מזיו השכינה דכתיב באור פני מלך חיים, למוד ממשה שארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה, והלא דברים ק"ו ומה משה שהלך בשליחותו לא אכל ולא שתה ולפניו יש אכילה ושתיה הוי אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (ברמז תרס"א):

וצבא השמים לך משתחוים. א"ר יהושע בן לוי בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום תפלה שנאמר וצבא השמים לך משתחוים. אמר ליה אנטונינוס לרבי מפני מה חמה יוצאה ממזרח ושוקעת במערב, אמר ליה אי הוה איפכא נמי הכי אמרת לי, א"ל הכי קאמינא מפני מה שוקעת במערב, א"ל כדי ליתן שלום לקונה שנאמר וצבא השמים לך משתחוים, ותיתי עד פלגא דרקיעא ותתן שלום ותיעול, משום פועלים ומשום עוברי דרכים. תנא בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם, ור' אלעזר אמר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם, מתיב ר' יוסי בר אבין ואי תימא ר' יוסי בר זבידא אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם, א"ל התם נביא הוא דקא מסדר שבחיה דאברהם דהוה מעיקרא:

ומצאת את לבבו. א"ר סימון שלש מציאות מצא הקב"ה, ומצאת את לבבו נאמן לפניך, מצאתי דוד עבדי, כענבים במדבר מצאתי ישראל. מתיבין חבריא לר' סימון ונח מצא חן, אמר להו הוא מצא הקב"ה לא מצא, מצא חן במדבר בזכות דור המדבר, ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' נחמי משל למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו ועמד המלך שם והעמיד פמליא שלו שם ועשה צבורים והביא מכבדות וכבד, בראשון ולא מצאה, בשני ולא מצאה, בשלישי ומצאה, אמרו מצא המלך מרגלית שלו, כך מה צורך ליחס שם ארפכשד שלח עבר רעו שרוג נחור אלא בשבילך ומצאת את לבבו נאמן לפניך, כך אמר הקב"ה לדוד מה צורך היה ליחס פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי לא בשבילך שנאמר מצאתי דוד עבדי. אמר אברהם להקב"ה מי ימול אותי, א"ל אתה לעצמך, נטל אברהם את הסכין ואחז בערלתו ובא לחתוך והיה מתירא לחתוך לפי שהיה זקן, מה עשה הקב"ה שלח ידו ואחז עמו והיה אברהם חותך שנא' וכרות עמו הברית, וכרות לו אין כתיב כאן אלא וכרות עמו הברית, מלמד שהיה הקב"ה אוחז ואברהם חותך:

ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום (כתוב ביהושע ברמז י"ח). אמר רב אשי שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות. א"ר אליעזר מאליהם קבלו המעשרות, מה טעם ובכל זאת אנחנו כורתים וגו', מה מקיים רבי אליעזר בכורות צאנו, מכיון שקבלו עליהם דבר שלא נתחייבו אפילו דברים שהיו חייבים בהם העלה עליהם כאלו מאליהם קבלו עליהם, מה מקיים ר' יוסי בר חמא ובכל זאת, מכיון שקבלו עליהם בסבר פנים יפות העלה עליהם כאלו מאליהם קבלו, מה מקיים ר"א מאבותיך, פתר לה לע"ל:

והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה, א"ר אשי לעולם אל ימנע אדם עצמו מליתן שלישית השקל בשנה שנאמר והעמדנו עלינו מצות וגו':

והגורלות הפלנו על קרבן העצים. ת"ר למה הוצרכו זמן עצי הכהנים והעם להמנות שכשעלו בני הגולה ולא מצאו עצים בלשכה עמדו אלו והתנדבו משלהם וכן התנו נביאים שביניהם שאפילו הלשכה מלאה עצים יהיו מביאים משלהם שנאמר והגורלות הפלנו על קרבן העצים:

ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים. א"ר יוסי בר חנינא מנין שישיבת כרכים קשה שנאמר ויברכו העם וגו'. כמצות דוד איש האלהים זה אחד מבני אדם שנקראו איש האלהים וכו' (כתוב במלכים ברמז ר"ט):

ואעמידה שתי תורות גדולות ותהלוכות לימין מעל לחומה. שנו רבותינו אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ובאורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכן ושתי תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם, הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת, וכל שלא נעשה בכל אלו הנכנס לשם בטומאה אינו חייב עליה. תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן, מנא הני מילי, אמר רב חסדא דאמר קרא ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין וגו'. מאי גדולות אילימא ממין גדול לימא פרים, אלא גדולות במינם, ומי איכא חשיבותא כלפי שמיא והתנן נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ונאמר בעולת העוף אשה ריח ניחוח מלמד אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, אלא גדול שבתודה מאי ניהו חמץ דתנן התודה היתה חמש סאין ירושלמיות שהם שש מדבריות שהם שתי איפות והאיפה שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ עשרה למצה ומצה שלש מינין חלות ורקיקים ורבוכה:

ובשיר וגו' שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פנה ופנה ועל כל אבן ואבן גדולה של ירושלים היו אומרים ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, ושיר של פגעים ואמרי לה שיר של נגעים, מאן דאמר שיר של נגעים דכתיב ונגע לא יקרב באהלך, ומאן דאמר שיר של פגעים דכתיב יפול מצדך אלף, (שיר של פגעים בכנורות ונבלים ובתופים) ואומר יושב בסתר עליון, עד היכן שיר של פגעים עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך. וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. ר' יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגני, והיכי עביד הכי והא א"ר יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני, וכי אמר אסור דאיכא מכה ורוקק. בית דין מהלכים ואחריהם שתי תודות, למימרא דבית דין קמי תודה אזלי והכתיב וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה, הכי קאמר בית דין מהלכים ושתי תודות מהלכות ובית דין אחריהם, כיצד מהלכות, ר' חייא ור"ש בר רבי, חד אמר זו כנגד זו, וחד אמר זו אחר זו, מאן דאמר זו כנגד זו הפנימית הך דמקרבא לחומה, ומאן דאמר זו אחר זו הפנימית הך דמקרבא לבית דין. אמר ר' יוחנן על פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת:

ד"א ותעמודנה שתי התודות בבית אלהים, תודת התפלה ותודת הקרבן. א"ר פנחס בש"ר לוי בש"ר יונתן ואמרי לה בשם ר' מנחם גלילאה ואמרי לה בשם ר' זעירא כל התפלות בטלות לע"ל והתודה אינה בטלה, וכל הקרבנות בטלות לעתיד לבא והתודה אינה בטלה שנאמר אשלם תודות לך, א"ר יהושע בן לוי כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות שנאמר זובח תודה יכבדנני, יכבדני לא נאמר אלא יכבדנני, זובח אשם זובח חטאת זובח עולה לא נאמר אלא זובח תודה, שהיתה באה חנם, אמר הקב"ה זו חביבה עלי מכל הקרבנות שנאמר זובח תודה יכבדנני:

כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים (בשופטים ברמז מ"ב):