ילקוט שמעוני/מלכים א/רמז רא
רבי נתנאל אומר שלש מאות שנה עד שלא נולד יאשיהו נקרא שמו שנאמר הנה בן נולד וגו' ובן שמונה שנה מלך וכי נער בן שמונה שנים מהו דעתו, אלא מאס את האלילים ושבר את המצבות וכרת את האשרים והיתה זכותו מבקעת לפני כסא הכבוד, ובשביל הרעה שהיו ישראל עושים בסתר נאסף הצדיק ונאספו יהודה וכל ישראל וירמיה הנביא לגמול חסד ליאשיהו שנאמר ויקונן ירמיהו על יאשיהו וגו'. ר"מ אומר השרים אלו הלוים שהיו עומדין על הדוכן בשיר והשרות אלו נשיהם. ר' שמעון אומר לא על הלוים ולא על נשיהם בלבד אומר אלא על כל הנשים החכמות שנאמר כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות, ר' מאיר אורמ התקינו חכמים שיהו ישראל עושים כן לכל זקני ישראל וגדוליהן שנאמר ויתנם לחק על ישרארל. וגם שלמה המלך ראה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הקב"ה, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד של חתנים ואחד של אבלים ושל מנודים והיו ישראל יושבים בשבתות בין שני השערים הללו הנכנס בשער של חתנים היו יודעים שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות. והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה ההיו יודעים שהוא מנודה והיו אומרים השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חביריך שיקרבוך, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ואם היה שפמו מכוסה היו יודעים שהוא אבל והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך. ומשחרב בית המקדש התקינו חכמים שיהו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיו ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ומשמחין (עמו) [אותו] ורואים את האבל ויושבים עמו לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומר ברוך אתה ה' נותן שכר טוב לגומלי חסדים:
וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח (ויאמר) [לאמר] תפשוהו, ר' הונא בש"ר אידי אמר חס הקב"ה על כבודם של צדיקים יותר מכבודו שעומד ומקריב על גבי המזבח לע"ז ולא יבשה ידו וכיון ששלח ידו בצדיק יבשה ידו הה"ד ותיבש ידו אשר שלח עליו:
ויען המלך ויאמר אל איש האלהים חל נא את פני ה' אלהיך, תרין אמוראין חד אמר אלהיך ולא אלהי. (ח) וחד אמר עומד ומקריב לע"ז וקורא לו אלהי. ויחל איש האלהים את פני ה' וגו' ותהי כבראשונה. ר' ברכיה ור' יהודה בר' סימון בש' יהושע בן לוי אם תכתוש את האויל וגו' אפילו אתה נותן את הרשע בחמור של חרשים אי אתה מועיל ממנו כלום מה בראשונה עומד ומקריב לע"ז אף בשניה: