ילקוט שמעוני/מלכים א/רמז קפז
אז יקהל שלמה את זקני ישראל, ואומר ויקהלו אל המלך שלמה, מלמד שאין השכינה שורה אלא בקהל, וכן הוא אומר וירא כל העם וירונו, ואומר וירא כל העם ויפלו על פניהם, וכה"א כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם, ואומר וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים, וכה"א במקהלות ברכו אלהים. אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד מנשה ועל אותה שעה הוא אומר צאינה וראינה, ביום חתונתו אלו המלואים, וביום שמחת לבו בגמר בנין בית העולמים:
ויאריכו הבדים. שנו רבותינו כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית חוץ מארון שארכו לרחבו של בית שנאמר ויאריכו הבדים, יכול לא היו נוגעים בפרוכת, ת"ל ויראו. אי ויראו יכול יהו מקרעין בפרוכת ויצאו לחוץ, ת"ל ולא יראו, הא כיצד דחוקין ובולטין בפרוכת ודומין לדדי אשה שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין, ומנין דבדים לפותיא דארון הוו יתבי דילמא לאורכא דארון הוו יתבי, אמר רבי יהודה תרי גברי באמתא ופלגא לא מתסגן, ומא לן דארבעה הוו דרי להו, דכתיב ונסעו הקהתים תרי, נושאי המקדש תרי: