ילקוט שמעוני/מלכים א/רמז קסו
והמלך דוד זקן בא בימים. זהו שאמר הכתוב עטרת תפארת שיבה היכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא, ממי את למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לשיבה שנאמר בו בשיבה טובה, וזכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים, וכן אתה מוצא בדוד על ידי שכתוב בו ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו זכה לזקנה שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים:
ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל המבזה את הבגדים אינו נהנה מהם שנאמר ויקם דוד ויכרת את המעיל לפיכך ולא יחם לו:
ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה. אמר רב נחמן אמר רבי כל ערום יעשה בדעת זה דוד דכתיב נערה מאן דה"ל ברתא אייתה בהדיה. וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ויפפקד המלך פקידים וגו' מאן דה"ל ברתא מטמרה מיניה:
ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית. אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה, מותרת לשלמה מלך הוא ומלך משתמש בשרביטו של מלך, ואסורה לאדוניה הדיוט הוא:
והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סוכנת, אמרה ליה לינסבין אמר לה אסירת לי. אמר ליה חכריה לגנבא נפשיה בשלמא נקט. א"ל קראו לי לבת שבע מיד ותבא בת שבע אל המלך החחדרה והמלך זקן מאד וגו' א"ר יהודה א"ר באותה שעה קנחה בת שבע בי"ג מפות. א"ר שמן בר אבא א"ר יוחנן בוא וראה כמה קשין גירושין שהרי דוד התירו לו ליחד ולא התירו לו לגרש. והנערה יפה עד מאד. א"ר חנינא בר פפא עדיין לא הגיעה לחצי יפיה של שרה דכתיב עד מאד ולא מאב בכלל. ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך. א"ר יהודה אמר רב שבקש להולמו ולא הלמתו. ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו. מאי רבותיה א"ר יודא אמר רב כלם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים. ואותו ילדה אחרי אבשלום (כתוב ברמז ע"ב). דבר אחר מה זה עשה לו רכב ופרשים אף זה כן, מה זה בעל מחלוקת אף זה בעל מחלוקת. מה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן. רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת מה טעם ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך. רבי זעירא בעי קומי רבי יוסי מפני מה נהרג אדוניה בן חגית מפפני שתבע באבישג השונמית, אמר לו עילה היו מבקשים להתיר דמן של בעלי מחלוקת:
ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומדיא וגו'. אמר רבי יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש, כתיב התם עם חמת זוחלי עפר וכתיב הכא עם אבן הזוחלת:
ותקד בת שבע. שנו רבותינו קדיה על אפים שנאמר ותקד בת שבע אפים. כריעה על ברכים דכתיב מכרוע על ברכיו. השתחואה זה פישוט ידים ורגלים שנאמר הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה:
ולי אני עבדך ולצדוק הכהן. מנא הא מילתא דאמרי אינשי שתין תכלי מטיא לככא דקל חבריה שמע ולא אכיל, דכתיב ולי אני עבדך וגו' לא קרא. אמר ליה את אמרת לי מהכא ואנא אמינא מהכא ויביאה יצחק האהלה וגו' ויקח את רבקה, וכתיב בתריה ויוסף אברהם ויקח אשה: