ילקוט שמעוני/מיכה/רמז תקנא
דבר ה' אשר היה אל מיכה (ברמז תקי"ד). כי הנה ה' יואצ ממקומו ממדת הדין למדת רחמים לישראל. ושמתי (את) שומרון לעי השדה למטעי כרם. א"ר אלעזר א"ר ירמיה נתקללה בבל נתקללו שכניה, נתקללה שומרון נתברכו שכניה, נתקללה בבל נתקללו שכניה שנאמר ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים, נתקללה שומרון נתברכו שכניה שנאמר ושמתי שומרון לעי השדה וגו':
מאתנן זונה קצבה. ת"ר כשנתפש ר' אליעזר העלוהו (לר' אליעזר) לגרדום לידון, אמר לו אותו הגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו, א"ל נאמן עלי הדיין. סבור אותו שר עליו הוא אומר והוא לא אמר אלא על אביו שבשמים, אמר ליה הואיל והאמנתי עליך דימוס פטור אתה, כשנכנס לביתו נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל תנחומין, א"ל ר' עקיבא רבי תרשני לומר לפניך מה שלמדתני א"ל אמור, אמר לו שמא דבר אפיקורסות בא לידך והנאך ועליו נתפשת, א"ל עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של צפורי פגע בי אפקורוס אמר לי כתיב בתורתכם לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו' מהו לעשות ממנו בית הכסא לכהן גדול לא אמרתי לו דבר, אמר לי כי מאתנן זונה קצבה ועד אתנן זונה ישובו, ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו. והנאני הדבר ועליו נתפשתי, ועברתי על מה שכתוב הרחק מעליה דרכך זה אפיקורסות, ואל תקרב אל פתח ביתה זה הרשות, ורבנן האי מאתנן זונה קצבה מאי עבדי. כדרב חסדא דא"ר חסדא כל זונה שנשכרת לסוף שוכרת שנאמר ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך וגו':
בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל. א"ר חנינא בר פפא כשהמליכו את ירבעם יצאה בת קול ואמרה מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת יעשו בניו שלוחין:
עוד היורש אביא לך וגו' [עד עדולם יבוא] קדושו ומלכו של עולם עד עדולם יבא וגו', שנאמר וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי וגו':
הוי חושבי און ופועלי רע וגו', א"ר אבא בר כהנא נעשה בין השבטים מה שלא נעשה בדור המבול כתיב רק רע כל היום, ובעשרת השבטים כתיב ופועלי רע על משכבותם הרי בלילה, ביום מנין, תלמוד לומר באור הבקר יעשוה, אותם לא נשתייר בהם פלטה, ואלו נשתייר מהם פלטה, לא נשתייר אלא בשביל הצדיקים שעתידין לעמוד מהם:
נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. אמר רב ברונא אמר רב כל הלן בכילה שאיש ואשתו שרוין בה עליו הכתוב אומר נשי עמי תגשון מבית תענוגיה, אמר רב יוסף לא נצרכה אלא אפילו לאשתו נדה:
עלה הפורץ לפניהם (ברמז ת"א). ר' יוסי בר כהנא א"ר חנינא זה יעקב דכתיב ופרצת ימה וקדמה, את הוא תרעא דימא. ד"א עלה הפורץ לפניהם בעוה"ז פרצתי גדרו של עולם מפני יעקב שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד. אמר רבי תנחומא בר אבא מאה ועשרים רבוא של צאן היו לו שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד, וכתיב וירב העם ויעצמו מאד, מה להלן ששים רבוא וכתיב מאד אף כאן ק"כ רבוא דכתיב מאד מאד, ולעתיד לבא אני פורץ אותן לבניו שנאמר עלה הפורץ וגו':
ואשר אכלו שאר עמי. הה"ד ורדו בכם שנאיכם איני מעמיד עליכם אלא מכם ובכם, שבשעה שעו"א עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וחגו עליו ויחיתו את יבול הארץ, אבל בשעה שאעמיד מכם ובכם הם מבקשים מה שבסתר:
שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל. תניא ר' יוסי בן אליקים אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל שנאמר שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו, וכתיב בונה ציון בדמים, וכתיב ראשיה בשחד ישפוטו וגו', ועל ה' ישענו, רשעים הם אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם. לפיכך הקב"ה מביא עליהם שלש פורענייות כנגד שלש עבירות שבידם שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו', ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים מישראל שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך וגו' ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק וגו':