ילקוט שמעוני/יתרו

ילקוט שמעוני תורה רסח ילקוט שמעוני תורה רסט

רמז ער "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עוֹלָה וּזְבָחִים". הכתוב מתמיה עליו: אדם שהיה עובד וזובח ומקטר ומנסך לעבודה זרה שלו, ועכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים?
"וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל". ומשה להיכן הלך? והלא מתחילה יצא לקראתו, שנאמר: "ויצא משה לקראת חותנו", ועכשיו להיכן הלך? מלמד שהיה עומד ומשמש עליהן. "וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל". מה תלמוד לומר "לִפְנֵי הָאֱלֹהִים"? אלא מלמד שכל המקביל פני חברו כמקביל פני שכינה. אמר ר' אבין: הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה, כאלו נהנה מזיו שכינה, שנאמר: "ויבוא אהרן" וגו'. וכי לפני האלהים אכלו? והלא לפני משה אכלו, אלא לומר לך כל וכו'.

"וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה וְגוֹ'". ממחרת יום הכיפורים. "וישב משה לשפוט וגו'". וכי מן הבקר עד הערב היה דן את ישראל? והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן סעודה, ומה תלמוד לומר "מן הבקר עד הערב"? אלא מלמד שכל מי שמוציא את הדין לאמתו, מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית; כתיב כאן: "מן הבקר עד הערב", ולהלן הוא אומר: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". אמר ר' הונא: מחלוקת בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה, דכתיב: וישב משה לשפוט את העם וגו'. ועוד, דהא עדים כגמר דין דמי וכתיב בהו: "ועמדו שני האנשים". אמר עולא: מחלוקת בבעלי דינין, אבל בעדים דברי הכל בעמידה, שנאמר: ועמדו שני האנשים. רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא, הוה קא חליש ליבייהו. תנא להו רב חייא בר רב מדיפתי: ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב. וכי תעלה על דעתך שמשה היה יושב ודן וכל היום כולו? תורתו אימתי נעשית? אלא לומר לך כל דיין שדן וכו' כדלעיל; ועד מתי יושבין בדין? עד זמן סעודה. אמר ר' אחא: מאי קרא? "אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי", בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין.

"וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ'". ראהו כמלך שהוא יושב על כסאו והכל עומדין. כך אתה עושה להן לישראל? מדוע אתה יושב לבדך?

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ". אמרו, הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל: מה ראה משה לומר, "כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים"? אמר לו: אם לאו, מה יאמר? כשהוא אומר לדרוש אלהים, יפה אמר.

"כי יהיה להם דבר בא אלי", בין טומאה לטהרה.

"וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ". זה הדין שאין בו פשרה. "וּבֵין רֵעֵהוּ", זה הדין שיש בו פשרה. מגיד ששניהן נפטרין כרעים זה מזה.

"וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו". 'חקים', אלו מדרשות; 'והתורות', אלו ההוריות, דברי רבי יהושע. רבי אליעזר אומר: 'חקים', אלו עריות, שנאמר: "לבלתי עשות מחקות התועבות"; 'והתורות', אלו ההוריות.

"נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה" רבי יהודה אומר: ילאו אותך וינשרו אותך. ר' אלעזר אומר: ינבלו אותך כתאנה זו שעליה נובלות, שנאמר: "וכנובלת מתאנה". גם אתה, זה משה; וגם, זה אהרן. "הָעָם אֲשֶׁר עִמָּךְ", אלו שבעים סנהדרין, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר: גם אתה, זה משה; וגם, זה אהרן, נדב ואביהו; העם אשר עמך, אלו שבעים זקנים.

"כי כבד ממך הדבר". אמר לו: הסתכל בקורה זו, כשהיא לחה שנים ושלשה נכנסין תחתיה ואינן יכולין לעמוד בה; [כשהיא יבשה] ארבעה וחמשה נכנסין תחתיה יכולין לעמוד בה. הדא הוא דכתיב, כי כבד ממך הדבר:

"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ". אם תשמעני ייטב לך. "וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ", צא הִמָלֵך בגבורה. "הֱיֵה אַתָּה לָעָם", היה להם ככלי מלא (דבורים) [דברות]. "והבאת", את הדברים שאתה שומע, תרצה ותבין להם.

"וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים", אלו מדרשות. "וְהַתּוֹרֹת", אלו ההוריות. "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ (אֲשֶׁר) יֵלְכוּ בָהּ", זה תלמוד תורה. "וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן", זה מעשה הטוב, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר: "וְהוֹדַעְתָּ", הודע להם את חייהם. "אֶת הַדֶּרֶךְ", זה בקור חולים. "אֲשֶׁר יֵלְכוּ", זה קבורת מתים. "בָהּ", זה גמילות חסדים. "וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה", זה שורת הדין. "אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן", זה לפנים משורת הדין. אמר מר: אשר ילכו, זה בקור חולים. היינו גמילות חסדים? לא נצרכה דאפילו בבן גילו, דאמר מר: בן גילו נוטל אחד מששים בחולי, ואפילו הכי איבעיא ליה למיזל לגביה. בה זו קבורה, היינו גמילות חסדים? לא נצרכה דאפילו זקן ואינה לפי כבודו. אשר יעשון, זו לפנים משורת הדין, דאמר רבי יוחנן: מפני מה חרבה ירושלים? שדנו בה דין תורה ולא עבוד לפנים משורת הדין:

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם" תחזה להם בנבואה. "אַנְשֵׁי חַיִל" אלו עשירים ובעלי ממון. "יִרְאֵי אֱלֹהִים" אלו שהן יראים מן המקום בדין. "אַנְשֵׁי אֱמֶת" אלו בעלי הבטחה. "שֹׂנְאֵי בָצַע" אלו ששונאים לקבל ממון בדין דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר צ|וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אתה תחזה להם אספקלריה במחזות זו שמחזין בה מלכים. "אַנְשֵׁי חַיִל" אלו בעלי הבטחה. "יִרְאֵי אֱלֹהִים" אלו שעושין פשרה בדין. "אַנְשֵׁי אֱמֶת" כגון רבי חנינא בן דוסא וחבריו. "שֹׂנְאֵי בָצַע" אלו שהן שונאין ממון עצמן ואם ממונם שונאין קל וחומר ממון חבריהם. למה נקרא שמו יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמר ואתה תחזה מכל העם. והרי אף בימי משה היו מסיני שנאמר אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים למה נתעלם מעיני משה לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו:

<< · ילקוט שמעוני · יתרו · >>