ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תצה
שנו רבותינו מונבז המלך עמד ובזבז אוצרותיו בשני בצורת חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו אבות אבותיך גנזו אוצרות ואבותיך הוסיפו עליהם ואתה מבקש לבזבזן, א"ל אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך, אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה, אבותי גנזו לעוה"ז ואני גנזתי לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאסרף:
אז תקרא וה' יענה. אז תקרא וה' יענה. כמד"א תקרא ואנכי אענך:
אם תסיר מתוכך מוטה אלו שטרות פרועים. שלח אצבע ודבר און דבר המלכות אין הוה אזיל בהאעבדיה יזיל בהדא. ותפק לרעב נפשך, אמר ריש לקיש אם אין לך ליתן לו נחמו בדברים אמור לו תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך, אם עשית כן וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים. אמר רב טביומי אם עשית כן הרי אתה כבוראך דכתיב ביה דודי צח ואדום. ועצמותיך יחליץ ישמיט יזיין ישזיב יניח. ישמיט כד"א וחלצה נעלו. יזיין כמד"א חלוצים תעברו. ישזיב כמד"א חלצני ה' מאדם רע. יניח מכאן קבעו חכמים רצה והחליצנו בשבת:
והיית כגן רוה זה גן, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו זה עדן. ובנו ממך חרבות עולם, ר' טרפון אמר לו לרבי עקיבא שקול שיתא קנטרין דכסף וזבון לן חדא אוסיא ונהוה מתפרנסין מינה ולעיין באוריתא, נסבינון ופלגינון לספרייא ולמתנייא ולאילין דילפון באוריתא, בתר יומין קם עמיה ר' טרפון, א"ל זבנת ההוא אוסיא אמר ליה אין, א"ל ולית את מחמייתא, נסביה ואחמתיה לספריא ולמתנייא, אמר ליה אית בר נש דלעי מגן אפוכי הן הוא, א"ל גבי דוד שנאמר פזר נתן לאביונים: