ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תצ
כתיב והאלהים נסה את אברהם. אמר ר' יוסי בר חנינא הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל זמן שהוא כותשה היא משתבחת וכל מה שהוא מקיש עליה היא משתמנת, בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק עליה להקיש אחת אעד שהיא פוקעת כך הקב"ה אין מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים. אמר רבי אלעזר משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על אותה שכחה יפה הוי ה' צדיק יבחן זה אברהם. ד"א זה נח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק. ד"א נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול היו, ונמשלו עו"א לים הוי עמים רבים כהמות ימים וגו' והם מתיעצים על ישראל והקב"ה מתיש גבורתם, אמר ישעיה והרשעים כים נגרש מה הים הגל הראשון אומר (עדין) אני עולה ומציף את כל העולם כלו וכיון שהוא בא לחול הוא כורע לפניו ואין הגל השני למד מן הראשון. כך פרעה נתגלגל על ישראל והפילו הקב"ה, וכן עמלק וכן סיחון ועוג, וכן בלעם ובלק ואין אחד למד מחברו. וכן אתה מוצא שכל מי שנזדווג אל ישראל הוא נופל לפניהם נמרוד וחבריו לפני אברהם, אבימלך לפני יצחק. עשו לפני יעקב, פרעה והמצריים לפני ישראל עמלק סיחון ועוג ול"א מלכים לפני משה ויהושע, סנחריב לפני חזקיה, המן לפני מרדכי, אף לעתיד לבא גוג ומגוג לפני ישראל, ודוד צוח למה רגשו גוים. דבר אחר והרשעים כים נגרש מה הים הזה כל סירותיו על פיו כך סירותם של רשעים על פיהם, פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו, סיסרא לחץ את ישראל בחזקה בחרופין ובגדופין, סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות, נבוכדנאצר אמר מאן (הוא) אלהא די ישזבינכון מן ידי:
והגד לעמי פשעם. דרש רבי יהודה בר אלעאי והגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות, ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות, והיינו דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון: