ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תעו
כי לא בחפזון תצאו. לפי שנאמר בגאולת מצרים ואכלתם אותו בחפזון זה (יט) חפזון מצרים, ר' יהושע בן קרחה אומר זה חפזון ישראל, אבא חנן משום ר"א אומר זה חפשזון שכינה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים, יכול אף לע"ל כן יהיה בחפזון, ת"ל כי לא בחפזון תצאו:
הנה ישכיל עבדי. זה מלך המשיח, ירום ונשא וגבה מאד, ירום מן אברהם שכתווב בו הרמותי ידי אל ה'. ונשא מממשה שכתוב בו כי תאמר אלי שאהו בחיקך, וגבה ממלאכי השרת שנאמר בהם וגביהם וגובה להם, וכה"א מי אתה הר הגדול וגו' שהוא גדול מן האבות:
והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו, רב הונא בשם רבי אחא לשלשה חלקים נתחלקו היסורין, אחד לדוקרות ולאבות, ואחד לדורו (כ) של המרה, ואחד למלך המשיח ואומר ואני נסכתי מלכי השתיתיו כד"א ויסע וגו' הארג (עם) ואת המסכת, מסכתיו, כמד"א וסוך לא סכתי. משכתיו מן היסורין, אמרין למלך המשיח היכן את מבקש לדור אמר אוף דא צריכא שאיל על ציון הר קדשי, כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי כך הם חייבין על מחיצתו והוא חרב:
וה' חפץ דכאו. אמר רבה בר רב הונא מי שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי, יכול אפילו לא קבלן מאהב, ת"ל אם תשים אשם נפשו מה אשם מדעת אף יסוריין מדעת, ואם קבלן עליו מאהבה מה שכרו יראה זרע ייאריך ימים, ולא עוד אלא שלמודו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידו יצלח (כתוב ברמז תמ"ב):
לכן אחלק לו ברבים ואת עצמוים יחלק שלל. דרש ר' שמלאי מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה, אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימות אלא בארץ אכנס אני כדי שיתקיימו כלם על ידי, א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא ליטול שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם שנאמר לכן אחלק לו ברבים, יכול כאחרונים ולא כראשונים, ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהם עצומים בתורה ובמצות. תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר ואם אין מחני נא ווגו'. ואת פושעים נמנה שנמנה ממתי מדבר. והוא חטא רבים נשא שכפר על מעשה העגל. ולפושעים יפגיע שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי. דבר אחר לכן אחלק לו ברבים שעתיד משה ליכנס בראש כל חבורה וחבורה, בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי גמרא, וליטול עם כל אחד ואחד שכר, וכה"א ויתא ראשי עם:
רני עקרה לא ילדה. מושיבי עקרת הבית זו ציון. רני עקרה לא ילדה אם הבנים שמחה (כתוב ברמז תתע"ג):
ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה, א"ר ראובן (כא) הרי (נא) [אני] עקרה. אר"מ רני עקרה. עקורה, אומה דעקרוה עו"א, הה"ד זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים וגו'. לא ילדה (כתוב ברמז ע"ז):
פצחי רנה וצהלי. בעשרה לשונות נקראת נבואה, גילה, שמחה, עליסה, עליצה, פצחה, רנה, צהלה, חדוה, דיצה: